"ירושלים במאה התשע-עשרה" הוא ספר היסטוריה חשוב על ירושלים בתקופה העות'מאנית, התפתחות העיר, היישוב היהודי בארץ ישראל ותהליכי המודרניזציה שעיצבו את ירושלים החדשה.
בספר מתאר פרופ' יהושע בן-אריה את השינויים הדרמטיים שעברה ירושלים במאה ה-19, כאשר מעיר קטנה ומוזנחת יחסית באימפריה העות'מאנית הפכה למרכז בינלאומי בעל חשיבות דתית, פוליטית וכלכלית. הספר בוחן את הגורמים שהובילו לצמיחתה של העיר, ובהם הרפורמות העות'מאניות, פעילות המעצמות האירופיות, גידול האוכלוסייה והתחזקות הקהילה היהודית בארץ ישראל. באמצעות מחקר היסטורי מעמיק מציג המחבר תמונה רחבה של ירושלים בתקופה מכרעת בתולדותיה.
חלק מרכזי מהספר מוקדש להתפתחות היישוב היהודי בירושלים במאה התשע-עשרה. בן-אריה מתאר את גידול האוכלוסייה היהודית, את תנאי החיים בעיר העתיקה, את תהליך היציאה מן החומות ואת הקמת השכונות החדשות שהניחו את היסודות לירושלים המודרנית. הספר עוסק גם במוסדות הצדקה, בחיי הדת, בקשרים עם יהדות התפוצות ובמאמצים לשפר את מצבה הכלכלי והחברתי של הקהילה היהודית.