וילה נוגה

עיר נופש קטנה על שפת אגם צרפתי, ומנגד-שווייץ. בתחנה זו של מעיינות מרפא מוצא מיקלט לנפשו המבועתת צעיר בן 18, נטול נתינות וחסר שורשים, חרד מאימת המלחמה ומפני שואה ממשמשת ובאה.

קירבתה של שווייץ הנייטרלית, השלווה, נוסכת מעט בטחון ליבו. בין הנופשים מגלה המספר צעירה. איבון וידידה הרופא. אך הם אינם משענת, גם הם נסחפים בגלי החיים.

כעבור 15 שנה מנסה המספר להעלות מתהום הזכרונות והרגשות פנים, רגעים שבריריים, פיסות אווירה וצללים בתקופה שחלפה זה מכבר. הכל חומק-עובר, כמראה מבעד לחלונה של רכבת דוהרת-ונותר רק זכרון מתעתע. וילה נוגה הוא סיפור הנעורים האבודים.

פטריק מודיאנו מייצג משמרת צעירה של סופרים יהודים כותבי צרפתית, שמוצאם מהמזרח התיכון. כתיבה חסכנית, במשפטים פשוטים ובמלים של יום-יום הוא טווה סיפורים שכול כולם אווירה, קסם של מסתורין, ניכור וחוסר תוחלת.

כתיבתו של מודיאנו, על גבול שבין רומן למתח, היא מלאכת מחשבת מלוטשת, פשטנית לכאורה היוצרת מעין סגנון מודיאנו. מובהק וייחודי, שהקורא נספג בו למן השורות הראשונות.

גיבור ספריו של מודיאנו סובבים בשוליה של החברה ובתחתיתה, הם נטולי שורשים ואין קרקע מוצקה תחת רגליהם. רובם טרודים בחיפוש זהותם העצמית.

פטריק מודיאנו הוא כיום מהמפורסמים בסופרי צרפת וגם זכה בפרס גונקור. ספריו ספוגים במאורעות הכיבוש הנאצי ובתוצאותיו.

הוצאת מודן, 1980.