ילדי יום ראשון

ילדי יום ראשון, מאת אביב גפן. דברי פתיחה: היתרון שלי הוא שמגיל צעיר הפכתי את ההפרעה הנפשית שלי לערך. את מה שכולם הסתירו אני אהבתי להוציא. לא מתבייש שאני דפוק, אם כבר אז שהעולם יתבייש. לא סבלתי את בית הספר ולא הייתי בצבא. רוב האנשים נראו לי מטומטמים, וגם האהבות שלי זה משהו שאני לא סגור לגביו. ההורים של יהם הורים רגילים אחרי הכול.

אלוהים? עוד לא הגיע. מוות? פוחד שיגיע.

יצירת השירים זה החלק הטהור היחיד בחיי המלוכלכים. רוב הזמן אני עסוק בדברים בזויים שלא ישנו את הסדר הקוסמי בחלל העצום הזה, החלל שהאנושות בתוכו היא תאונה לא מעניינת.

אני הולך עם הראש מורם כי מהיום שנולדתי הסתכלתי יותר מדי על הרצפה, ואם זה הרצפה או השמים, אני מעדיף את השמים. אחרי הכול, זאת הבחירה היחידה בכלא המדכא הזה שנקרא החיים.