"ביקורת התבונה הטהורה" מאת עמנואל קאנט הוא מיצירות היסוד של הפילוסופיה המודרנית, העוסקת בתבונה האנושית, תורת ההכרה, מטאפיזיקה וגבולות הידיעה.
קאנט בוחן כיצד מתאפשר הידע האנושי ומהם התנאים המוקדמים לניסיון, תוך דיון במושגים כמו זמן ומרחב, סיבתיות, קטגוריות השכל והדבר כשהוא לעצמו.
הספר מציג את האידיאליזם הטרנסצנדנטלי ואת "המהפכה הקופרניקאית" של קאנט, שלפיה הכרת האדם אינה רק קולטת את המציאות, אלא משתתפת בעיצוב הניסיון.