כל הסאטירות: את ואני, המלחמה הבאה, קטשופ, מלכת אמבטיה, הפטריוט. שפע של מערכונים מצחיקים. פזמונים שחלקם מוכרים ומושרים. קטעים אבסורדיים על מציאות בלתי אפשרית.
הטקסטים האכזריים של חנוך לוין – ערטול הרמייה העצמית של החברה הישראלית, נקודת ציון בתיאטרון ובפזמון, שהקדימו את ההיסטוריה, וההיסטוריה לא הקשיבה להן.