הלב הוא קטמנדו

פתאום בתיה בוערת כמו הסנה האלוהי. אני הסנה (היא אומרת לעצמה) עם הציפורניים ועם הבשר שמתחת לציפורניים ועם השיער שערף ברוח ואי אפשר לעצור אותו בסיכות ותחתוני המשי שאפשר להשליך לתקרה שקוראים לי וקוראים לי מתוך האוויר חלב ומים ואש ועפר וכל אלבומי התמונות שאמרו לי חייכי ומשהו נכנס בי עד לדפנות הפנימיים קדוש קדוש קדוש קדוש, והיא הולכת עד למקומו של יהואחים אצל הזכוכית שפונה לשער הלבנון ואומרת בוא.

הוצאת כתר, בשנת 2000.