ב-24 באפריל בשנת 1915, בתוך המהומה של מלחמת העולם הראשונה, יזמו מנהיגי האימפריה העות'מאנית המתפוררת את ההשמדה השיטתית של האוכלוסייה הארמנית. תוך פרק זמן של פחות מארבע שנים, תוך מחיקת מורשת שנפרשה על פני אלפיים שנה ברחבי האזור המקיף את הים הכספי, הים השחור והים התיכון, הקהילה הארמנית נהרסה, עם יותר ממיליון חיים אבדו והניצולים התפזרו רחוק ורחב.
לאחר הקמת המדינה הטורקית ב-1923, החלו מאמצים לקבור ולמחוק את זכר הפרק האפל הזה בהיסטוריה. בשנת 1965, כאשר צאצאים של פליטים ארמנים בפזורה החלו לדרוש הכרה גלובלית וטורקית ברצח העם, פתחה טורקיה במסע הכחשה נרחב ונחוש. למרות נוכחותה של קהילה ארמנית בישראל, רצח העם הארמני נותר ללא הכרה גם שם.
פרסום זה מתעמק ברצח העם הארמני דרך ההקשרים ההיסטוריים, הפוליטיים והאידיאולוגיים שלו. חלק ייעודי בוחן את תופעת ההכחשה סביב רצח העם הזה, ומדגיש את כוחו ורוחבו חסרי התקדים, ובמקביל שופך אור על עמדתה של ישראל בנושא זה.