ארץ-ישראל ויישובה

"ארץ-ישראל ויישובה בימי השלטון העות'מאני" הוא ספר יסוד על תולדות ארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, היישוב היהודי, העליות לארץ והתפתחות החברה היהודית בין המאות ה-16 וה-19.

בספר מציג יצחק בן-צבי מחקר מקיף על ארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני, החל מכיבוש הארץ בידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1516 ועד לתחילת ההתעוררות הלאומית היהודית בעת החדשה. הספר מתאר את תנאי החיים בארץ, את המבנה המנהלי והפוליטי של השלטון העות'מאני ואת השפעתו על האוכלוסיות השונות שחיו בארץ ישראל. באמצעות מקורות היסטוריים, מסמכים ועדויות נדירות, נפרשת תמונה רחבה של אחת התקופות החשובות בתולדות הארץ.

חלק מרכזי מהספר מוקדש ליישוב היהודי בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית. בן-צבי סוקר את הקהילות היהודיות בירושלים, צפת, טבריה, חברון וערים נוספות, ומתאר את גלי העלייה, חיי הדת, הכלכלה, מוסדות הקהילה והקשרים עם יהדות התפוצות. הספר עוקב אחר תקופות של פריחה לצד משברים קשים, וממחיש כיצד הצליח היישוב היהודי לשמור על רציפות היסטורית בארץ לאורך מאות שנים.

המחבר עוסק גם בקבוצות ייחודיות שחיו בארץ, ובהן השומרונים, הקראים ועדות נוספות, ומנתח את היחסים בין הקהילות השונות לבין השלטון העות'מאני. לצד ההיסטוריה המדינית והחברתית, הספר בוחן את ההתפתחות הכלכלית, ההתיישבות הכפרית והעירונית, המסחר, הדרכים ומבנה החברה בארץ ישראל בתקופה שקדמה להתחדשות הציונית.