ארבע יצירות

בקטעי הפרוזה משנות ה-60, כולל ארבעה שהוצגו לראשונה בפני קוראי עברית, בקט בונה עולם חריף ומינימליסטי. הוא משתמש בשפה מדויקת ומדעית כדי לתאר סביבה סטרילית וגאומטרית שבה "גופות" כלואות בחללים בעלי צורות גיאומטריות מדויקות, נטולות דרכי מילוט. בקט אינו שואף לתאר שוני או אנתרופומורפיזם; במקום זאת, הוא מתמקד בהמחשת "מצב האדם" על ידי החצנה של "נוף הנפש" באמצעות רישום, ציור ואדריכלות. ארבע העבודות המופיעות בספר זה דומות לציורים מופשטים עם קווים נקיים וגוונים כמעט מונוכרומטיים. בתוך הציורים הללו, מופיעות בפתאומיות תמונות סוריאליסטיות, המתוארות בחדות ובדיוק של חלום מטריד, מה שמרמז על רגש בסיסי עז.