תיאור
הביטוי של שנאה באמצעות המילים "אני שונא" הוא דבר נפוץ אך נוגע להכרזה. על ידי אמירת "אני שונאת", הדובר מעביר את קיומם ללא צורך לציין את המושא או הפרט של שנאתם. תחושת השנאה העזה הזו יכולה להסלים לרמות קיצוניות, להפוך לכלל ורדיקלי, ולבסוף להוביל לנטיות הרס עצמי. שנאה מתפשטת זו חוצה גבולות ובכוחה לעצב מחדש חברות, לעבור מעידן ההרס האטומי לזה של ההרס המונע על ידי האדם.
מקרים בולטים כמו האירועים במנהטן 2001, מדריד 2004, בסלאן 2004 ולונדון 2005 מדגישים תשוקה שאינה יודעת שובע להרס. מאזן הכוחות המסורתי שנשמר על ידי מדינות גדולות הופרע על ידי עליית צורות שונות של טרור, מה שהופך פעולות חבלה חמורות לניתנות להשגה על ידי אוכלוסייה גדולה יותר. תרבות זו של שנאה הדדית היא חובקת כל, ומייחסת אשמה לישויות שונות כמו המגדר ההפוך, עושר או כוחות אימפריאליים בכל פעם שהדברים משתבשים.
השנאה מתבטאת בסכסוכים נגד נשים, יהודים ואמריקה, המסווה את אופיה ההרסני בכוונות אצילות. הפרדוקס הזה טמון בכך שהעוינות הזו, שמשבשת את השלום, מציגה את עצמה כשומרת היציבות. השנאה חודרת לחיינו האישיים, ומטילה ספק במניעים שלנו לחיות ולאהוב.
