שברירים מאת דבורה בארון הוא קובץ סיפורים מן הקלאסיקה של הספרות העברית, המתאר ברגישות את חיי העיירה היהודית, אנשיה, יחסיה החברתיים וגורלם של החלשים.
בסיפורי שברירים מתמקדת דבורה בארון בנשים, יתומים, עניים ודמויות משולי החברה, וחושפת באמצעות סיפוריה עוולות, בדידות, חמלה, קיפוח ומאבק על כבוד אנושי.
הקובץ כולל סיפורים כגון איש התוכחה, שברירים, פראדל, בית הקיץ, הלבן, זיוה ובני קדר. כתיבתה של בארון משלבת התבוננות פסיכולוגית עם ביקורת חברתית עדינה.