המשך עלילותיו של פאוסט, המעמיק בשאלות של שלטון, יצירה אנושית וגאולה רוחנית.
בחלק השני של הטרגדיה מתרחב עולמו של פאוסט מעבר לסיפור האישי, והעלילה עוברת למרחבים מיתולוגיים, פוליטיים ופילוסופיים. גתה מציג עולם עשיר בדימויים קלאסיים, אלגוריות והרהורים על כוח היצירה האנושית, תוך עיסוק בשאלות של מוסר, ידע וגבולות השאיפה האנושית.
היצירה מציגה את פאוסט כאדם הפועל בזירה רחבה של פעילות מדינית וכלכלית, ומבקשת לבחון את יחסי האדם עם החברה, ההיסטוריה והקדמה. דרך סדרת פרקים מורכבים ומלאי סמליות מציע גתה פרשנות רחבת היקף למאבק שבין רוח לחומר.
לקראת סיום המחזה מוביל המסע של פאוסט לעיסוק עמוק בגאולה, באחריות האישית ובמשמעות החיים, והיצירה נחתמת בתפיסה הומניסטית הרואה בפעולה האנושית היצירתית מקור אפשרי להצדקת קיומו של האדם.