ספר יצירה הוא אחד הטקסטים הקדומים ביותר בעולם העיון המיסטי היהודי, המיוחס במסורת לאברהם אבינו, אם כי מחקרים שונים מעריכים את תקופת חיבורו בין המאות הראשונות לספירה ועד תקופות מאוחרות יותר. הטקסט עוסק במבנה היקום דרך עשר הספירות ו־22 אותיות האלף־בית העברי, ומציג מסגרת תיאורטית של הבריאה כיצירה שחלה באמצעות נתיבי חכמה אלה.
הטקסט קצר יחסית ומיוצג במגוון מהדורות וגרסאות, והמסורת היהודית רואה בו חיבור יסודי להבנת יסודות הקבלה, המסביר כיצד האל ברא עולם באמצעות שילוב של אותיות וספירות. ההבנה המסורתית מדגישה את דרכי החכמה (הן העשר ספירות והן 22 אותיות) כמבנים שמלווים את הבריאה והקיום האנושי.
במהדורה של המכון/המרכז לחקר הקבלה, הספר מוצג כתיאור מקורי של יסודות העולם ותהליכי יצירתו, והוא מהווה טקסט מרכזי ללימוד ולפרשנות בקבלה המסורתית. הדגש הוא על תורת הספירות והאותיות וכיצד הם משקפים את יחסי האנרגיה הרוחנית ואת מבנה המציאות.
הספר קיבל פירושים מגוונים לאורך הדורות מצד מפרשים חשובים, והוא נלמד הן בהקשרים לימודיים והן בהקשרים אישיים של מדיטציה והעמקה רוחנית. בין המפרשים המסורתיים נמנים מחשובי המקובלים שעסקו בהבנת עומק המסרים הסמויים בו.