סימטה זו, ששם החבשים נקרא עליה, הייתה לי מעין מקדש מעט בימים ההם, מאז באתי בה לראשונה מכפר גלעדי בשנת תרפ"ג, ועד שנטשתיה בשנת תש"ח, לאחר הפוגה של ימי המצור. תמיד כמו ניצבה מן הצד לעיני, וכמו מתרחק לקריה העתיקה שלפנים החומה ולרחובות המטרופולין החדשה על פסיפס בתיה.