ספר "נופית הצופים" מתמקד ברטוריקה, נושא שכבש את חוקרי הרנסנס ועורר דיונים עם חוקרי לימוד. בעוד חוקרי הלימוד הדגישו את חשיבות הסמכות של הדובר ביחס לקהל שלהם, חוקרי הרנסנס שאפו לשפר את כושר השכנוע ההגיוני והטכני של הדובר כדי לסחוף ביעילות את הקהל שלהם. דגש זה על כושר שכנוע הופך מכריע עוד יותר בעידן דמוקרטי שבו סמכותו של הדובר בלבד אינה מספיקה עוד.
בספר, המחבר בוחן היבטים שונים של הרטוריקה, לרבות הגדרתה, מטרתה ומשמעותה. המחבר מתעמק גם בסוגי הנאומים השונים בהתבסס על תוכנם וקהל היעד שלהם, כמו גם בתכונות של נאום אידיאלי ושימוש באמצעים רטוריים. יש לציין כי המחבר שואב השראה מאריסטו, קיקרו וקינטיליאן כאשר הוא דן בהיבטים אלה.