בספר עטור שבחים זה, מוצגות לקוראים נקודות מבט שובות לב על הנושא השנוי במחלוקת של רגשותיו האישיים של פרויד כלפי זהותו היהודית. ירושלמי בוחן ביסודיות את המניעים של פרויד להלחין את משה האיש והאמונה בייחודיות, חיבורו היחיד המוקדש אך ורק לנושא יהודי. על ידי הצגת הספר כחקירה פסיכואנליטית של ההיסטוריה היהודית, היהדות והנפש היהודית, מאיר ירושלמי את המאמץ של פרויד לחשוף את מהות הזהות היהודית בתוך האיום הממשמש ובא של הנאציזם.