המחקר ההיסטורי שהוצג בפנינו מתמקד בלוגיסטיקה (המיומנות המעשית של תמרון צבאות וסיפוק צרכיהם) ובהשפעתה על האסטרטגיה במאות השנים האחרונות. בעבר התעלמו מההיסטוריונים מהעניין הזה, מה שהוביל להצגת טקסטים בהיסטוריה הצבאית של צבאות כאילו הם יכולים לנוע לכל כיוון, כמעט בכל מהירות ובכל מרחק, כל עוד מנהיגיהם חפצים. עם זאת, במציאות, לאף צבא אין יכולת כזו, והכרה בכך עלולה הייתה להוביל לנפילתם של יותר מסעות מלחמה מאלה שהובסו בפעולות האויב. החידוש בספר הנוכחי טמון במאמץ שלו לחקור היבט זה של לוחמה ולהעריך את משמעותו כמרכיב היסטורי באמצעות בחינת אלמנטים מוחשיים (כמו אספקה, נשק ותחבורה) ולא רעיונות מופשטים.