מורה דרך בארץ ישראל 1891, מאת א.מ. לונץ. זכרונות קדומים ורגשות נעלים ונשגבים השתרעו והתרוצצו בלב הנוסע, בזכרו כי עוד מעט ויעמדו רגליו על אדמת ארץ אבותיו – הארץ אשר שבע ביום זכר שמה וזכרה, אליה נכספה וגם כלתה נפשו מימי ילדותו, הארץ אשר בה נהיו אבותיו ללאום, שבה שפטו שופטיו וחוזיו חזו מחזה-יה, בה שרו משורריו שירי קודש, שירים אשר גם עד היופ הם שכיית חמדת כל אומה ולשון.