הספר עשוי שלושה נדבכים. האחד טיפולוגי באופיו, בו נדרש פרסיקו להגדרות, ובפרט להגדרת המדיטציה כפעולה יזומה שמטרתה לחולל באדם שינוי תודעתי בעל גוון גאולי או תרפויטי מבחינתו. כן קושר פרסיקו בחלק זה בין הטכניקות המדיטטיביות השונות לבין מה שכונה במחקר החוויה המיסטית על גווניה.
חלקו השני של הספר מוקדש לסקירה של הטכניקות המדיטטיביות השונות שפותחו לאורכה של ההיסטוריה היהודית עד לראשיתה של המאה העשרים, מיורדי המרכבה וטקסי שינון השמות המוצגים בספרות ההיכלות, ועד ביטול היש מבית מדרשו של שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד.