ילדי הזמן

ביום חורפי קריר בפברואר 1934, 43 נערים ונערות יצאו מבתיהם כשהם נושאים מזוודות וחבילות. בהגיעם לרציף תחנת הרכבת בברלין, פגש אותם מדריך 'עליית הנוער', שנפרד מהוריהם. ההורים נותרו מאחור בגרמניה, חשש עמוק לעתיד, לא בטוח אם יתאחדו אי פעם עם ילדיהם. תיאור זה מתמקד בקבוצה מסוימת בקרב כשלושים אלף ילדים ובני נוער שהועברו או הועברו בחשאי בין 1933 ל-1948 מאירופה ומארצות המזרח לישראל באמצעות 'הגירת הנוער'. הספר נובע ממחקר ממצה העוסק בחקר 'עליית הנוער', ארגון מיוחד בדברי ימי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הארגון נטל על עצמו את האחריות לרווחתם וחינוכם בהנחיית העלייה והשילוב של ילדים ונערים עולים צעירים – רבים ללא הורים או תמיכה משפחתית. 'עליית הנוער', שמקורה בגרמניה, התפתחה מהרכבה והכשרת קבוצות נוער להגירה לניווט בשנים האפלות של השואה וזרם ילדים ניצולים. הילדים ובני הנוער שהגיעו ארצה בתכנית זו קיבלו חינוך בלמעלה מ-300 מוסדות חינוך המשתרעים על פני קיבוצים, ישובים וערים. הצעירים הללו, שעברו טראומה ויתומים מתהפוכות עולמם, מצאו נחמה ב'עליית הנוער' כמקלט הראשוני שלהם בישראל ושער לחיים חדשים. "ילדי הזמן" מתאר את היוזמה המונומנטלית הזו באחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה היהודית, ושופך אור על מצבם של הילדים הללו לנוכח זוועות השואה. כיצד נטמעו הצעירים הללו בארץ ישראל? מה מייחד את 'עליית הנוער'? עם אילו אתגרים התמודדו ומדוע נתקלו בסכסוכים עם פלגים ודמויות שונות ביישוב? שאילתות אלו ועוד נחקרות בדפי ספר זה, אשר חושף נרטיב שובה לב המבוסס על מקורות ומסמכים שטרם פורסמו.