בספר "טיפשות" מאת אביטל רונאל, תיאורטיקנית ידועה ומקורית, מתעמקת בדעיכת האינטליגנציה ומבצעת שינויים מוטעים ההופכים אותה לטיפשות, חוסר בגרות ולאבסורד המתואר על ידי הפילוסוף קאנט. רונאל שואבת ממגוון סופרים כמו שלגל, וורדסוורת', דוסטויבסקי ומוסיל כדי לבחון את הבורות, הפלא חסר הדיבור ואת גבולות ההיגיון. הספר גם בוחן את השכיחות של ביקורות תיאורטיות וצורות דומות של פרנויה אגרסיבית. במיוחד, הפרק על מחלה מתמשכת וחסרת יכולת דוחף את הטקסט אל סף הפרשנות הגופנית, ומגיע ל"גבול הידע והתקשורת של הגוף".