קשה לערער על התיזה שמציג דן בן-אמוץ, המתומצתת בשם המתנוסס בחוצפה על ספרו, אך האומנם יש צורך בכל כך הרבה דוגמאות של משגלים שונים ומשונים, בתא של קרון רכבת, על קברו של שיח', בבית חולים, עם שתי לסביות, בבית מרחץ, באמצע הרחוב ביום גשם, עם קטינות ועם זקנות, במסיבת סמים ובקולנוע, כדי לחזק את הטיעון המובן מאליו ש"זיונים זה לא הכל"?