השירה הזאת

דרכו של ישראל, כפי שנחקרה ונלמדת בפרשת השבוע, היא מסע מתמשך שמתגלה מחדש ומתפרש בכל שנה מחדש. זו לא רק חוויה יחידה, שכן כל אדם מגלה ושומע בתוכה נקודות מבט שונות. בכל פעם, הם מקשיבים בקשב רב ורואים בתוכו היבטים חדשים. זאת משום שהתורה נאמר שיש לה "שבעים פרצופים", ואופייה המלודי אינסופי.

במשך שנים רבות עוסק מחבר ספר זה בתלמידים קשובים השומעים לתורת התורה. שיחות ודרשות על פרשת השבוע הניעו כמה אנשים לכתוב מאמרים. העברת הרעיונות וההרהורים ממעמקי ליבם למילים כתובות הייתה משימה לא פשוטה, ותהליך הכתיבה עצמו היה מורכב עוד יותר.

בעוד שהתורה נועדה להיכתב, לשירה יש מהות אחרת. הוא שוכן בפנים, בתוך הלבבות הקדושים של המשכן (המקדש). עוד בטרם נכתבה במילים, לשירה כבר יש מנגינה. האהבה למאמרים הללו הייתה ברורה, אך היא לא גרעה מהשירה. במקום זאת, זה שימש דחף לאסוף, לשכלל ולהפיץ אותם בספר.

השירה בספר זה מופיעה בתחילת כל חלק ופרשה, ומסכמת את הנושאים בתמציתיות. המאמרים חורגים מהנושא המרכזי, מציעים הרהורים ומעבירים מסרים ערכיים וחינוכיים המעוררים מחשבה ודיון. הייחוד הזה הוא שמייחד אותם.