הרמב"ן: התעלות – זמן מחזורי וטקסט קדוש, מאת חביבה פדיה. כתבי הרמב"ן הנידונים בספר זה, מציינים את המעבר מטיפוס דרשני לטיפוס פרשני, וכן את התמורה ההיסטורית מדפוסי תודעה המבוססים על מסורות שבעל־פה לסוגיית ההעלאה על הכתב.
בעיוניה המרתקים של חביבה פדיה נעשית הבחנה בין אפיוני הדרשה למסורת המתהווה של פרשנות; יחידת ההתייחסות בדרשה היא הסיפור, התהליך הוא סימולטני והראייה היא סינופטית, תמונתית. לעומת זאת, בפרשנות המילה היא יחידת התייחסות, והמהלך הפרשני ממנה ואילך הוא קווי, סינכרוני. דרכי ההרמנויטיקה המתלבנות כאן הנן בעלות משמעות לדורות. כיום אף נודעת להן אקטואליות גם מעבר לתהומי פרשנותם של טקסטים קאנוניים, על רקע זה מתבקש להתוודע אל תורות הרמנויטיות מודרניות.
חטיבת עיונים אחרת בספר זה מוקדשת לרעיון החזרה הנצחית הארכיטיפית, קיום של מחזורים קוסמיים בתוך ההיסטוריה ושאיפת החזרה אל המקור, ההתעלות אל האלוהות.