הפסיכואנליזה של הנאצים

האם ניתן להסביר את תופעת הנאציזם? ואם כן, כיצד ניתן לעשות זאת מבלי "להבין" או להצדיק את התופעה? איזה כלי תיאורטי יכול לשמש אותנו – בבואנו להמשיג את הזוועה כדי לחמוק מההיסטוריציזם הצר, אך גם כדי לייצר פילוסופיה פוליטית?

לאור שאלות אלו מציע ז'אן-ז'ראר בורשטיין את המתודה הפסיכואנליטית, אשר יש ביכולתה לבאר את התופעה ההיסטורית של הנאציזם, וכל זאת כדי לחשוב מחדש את המצב הציביליזטורי.

בורשטיין רואה בנאציזם את עצם הפירוק של החיבור החברתי, שהוא המומנט של הפסיכוזה החברתית שכבשה את הגרמנים, בעקבות מה שבורשטיין תופס כפסיכוזה של הפיהרר עצמו, פסיכוזה מאני-דפרסיבית.