חנה קראל מספרת דרך שיחות, תעודות ועוד מקורות שונים, אחרי סיפורי האנשים האלה, באמצעות כתיבה תיעודית ספרותית. כשמצד אחד היא מאופקת ועניינית ובאותה נשימה, רוויה רגשות עמוקים – חמלה, מרירות, צער וזעם על החורבן שהשחית ללא תקנה את חייהם של רבים כל-כך שנים ארוכות לאחר שכבר עברו מן העולם, לכאורה.