הווידויים

"הווידויים", לא הופיעו בדפוס בימי חייו של רוסו, משום שהוא לא רצה בכך. הוא אף ביקש מידידיו שלא להוציא לאור את החלק השני של הספר לפני תום המאה, כלומר, כל עוד חיים האנשים שעליהם מדובר שם. אך הדברים לא התגלגלו בדיוק כפי שרצה.

בפעם הראשונה בתולדות הספרות נפרש סיפור חיים אישי בצבעוניות שכזאת, בעומק פסיכולוגי שכזה, בהעזה כל-כך של חשיפה עצמית, ובעיקר בפרוזה עשירה וסוחפת, לירית לעתים קרובות, ובעלת עוצמה רגשית רבה.