דור ה-P, מאת ויקטור פלווין. העלילה מספר על ואווילן טטארסקי, שנולד לדור ה-P, הידוע בכינויו "דור מוצצי החרא". כשהגיע לגיל 21, הוא גילה את השירה והתאהב בה, עד שהחליט להקדיש לה את חייו, אך לאחר נפילת המשטר הסובייטי, איבדה השירה ממשמעותה וממעמדה, וגם את המענקים הממשלתיים שאיפשרו את קיומה.
טטארסקי, שמעולם לא היה איש עקרונות גדול, הפסיק לחבר שירים ונעשה קופירייטר. עיסוקו הסתכם כעת בהתאמת קונספטים פרסומיים של המערב למנטליות של הצרכן הרוסי. הוא נוכח לדעת שהתעמולה נצחית – רק המילים משתנות. חייו הפכו למסע סהרורי במוסקבה של אחרי נפילת הקומוניזם, עיר הזויה, קיצונית, מסוממת, אלימה ומאפיונרית, שאיפות מערביות חולפות, תרבויות עתיקות וגיבורי התרבות הרוסית לדורותיה משמשים בה בערבוביה.