גילו של אדם וזמנו האישי

גילו של אדם וזמנו האישי, מאת מריאן רבינוביץ – מומחה ישראלי לגריאטריה שיקומית מעלה בספר ראשון מסוגו בעברית פרשות חיים מרתקות של דברים ונשים בארץ ובחו"ל, המתמודדים כל אחד בדרכו עם הקץ הבלתי-נמנע. מתוך שהוא דבק בגישה ההומנית, הרואה באדם המזדקן אדם שלם, שולל המחבר את התייחסות החברה לזקנים לפי גילם הכרונולוגי גרידא, ומפתח תיאוריה חדשנית המזהה לפחות שישה סולמות גיל, שעל-פיהם יש למוד כל אדם שמגיע לקטע האחרון בהילוכו הלוייני על חבל החיים. ספר שנוגע ללבו של כל אחד מאתנו, בין אם כהורים, כילדים או כבני-אדם.

בני-אדם מעטים מאוד מזדקנים באורח אחיד בכל ששת הגילים, טוען רבינוביץ'. כפי שידוע לכולנו יש אנשים זקנים על פי הלוח העשויים להיות צעירים בחלק משאר התחומים או בכולם, או העשויים להיות צעירים בתחום אחד וזקנים בכל שאר התחומים. צעד נוסף קדימה הוא הממצא שלמונחים זקן וצעיר אין בעצם משמעות רבה. לדוגמה, אם אדם בגיל העמידה נוהג לשכוח, שכחן, אנו קוראים לו מפוזר. בגיל קשיש נקרא לכך סניליות. רבינוביץ מציע איפוא לכנות את השינויים בתפקודו של הפרט בשם שינויים בעשרות ולזנוח את הדיכוטומיה "זקן-צעיר".

לששת תחומי הביצוע של האדם יש ארבע רמות של כשירות: כשירות גבוהה, כשירות, כשירות גבולית ואי כשירות. בגיליו השונים של האדם סימן ההיכר של כשירות גבוהה הוא רמת ביצוע גבוהה במצבי לחץ. ברגע שמצב הלחץ גורר אחריו סימני אפיסת כוחות או זמן רב לגיוס משאבים לצורך תגובה הולמת – רמת הכשירות הגבוהה יורדת לרמת כשירות בלבד. תגובה שגויה לעתים קרובות או תמיד כרוכה כבר באי כשירות או בכשירות חלקית.