מרטין בובר, ציוני ואיש רוחניות עמוקה, התמודד עם המציאות המורכבת של יחסי יהודים-ערבים בארץ ישראל. בחיפוש אחר דרך שתאפשר לו לפעול ביושרה הן כלפי עקרונות רוחניים והן כלפי קהילה שאיתה חלק גורל קולקטיבי, בובר ניווט את אתגרי הדו-קיום.
מתוך הכרה בצורך של דיאלוג בין שני עמים המתגוררים בטריטוריה אחת כדי לטפח חיים משותפים שלווים, הכיר בובר בצורך בפשרות המושתתות על מסגרת קיומית-מוסרית: חתירה למימוש עצמי מירבי תוך מזעור פגיעה ואי צדק לאחרים המעורבים.
ראיית הנולד החכמה של בובר לגבי התעצמות הסכסוך מדגימה רמת ריאליזם העולה על זו של פוליטיקאים "פרגמטיים" רגילים. גישתו, המדגישה את הממד המוסרי מעל שיקולים אידיאולוגיים ופוליטיים, נותרה רלוונטית ועכשווית, המדגישה את המשמעות המתמשכת של נקודת המבט שלו בהתמודדות עם אתגרים מתמשכים.