זהו סיפורה של משפחה מיוחסת המתגוררת בירושלים, שבניה מילאו תפקידים בולטים בתנועה הלאומית הפלסטינית. משך כ-250 שנה, מהמאה ה-18 ועד לסיום המנדט הבריטי במאה ה-20, מילאה משפחת אל-חוסייני תפקידים בעלי משמעות רבה בירושלים ובסביבתה. במחצית השנייה של המאה ה-19 התפשטה השפעתם גם לאזורים אחרים בישראל ואף מחוצה לה. המשפחה השיגה את מעמדם המשפיע באמצעות תמרון פוליטי נבון, תוך ניווט מיומן בדרישות הממשלות העות'מאניות, הטורקיות והבריטיות, כמו גם את צרכי החברה המקומית. אולם עם שחר העידן הלאומי בחברה הפלסטינית, נתקלה המשפחה בקשיים בהנהגת הקהילה מול הציונות. עם תום תקופת המנדט, התברר כי מנהיגותם לא רק התערערה, אלא גם הובילה את בני עמם לאירועים ההרסניים של 1948.
תיאור זה מציג גם את נקודת המבט הפלסטינית על ההיסטוריה של המדינה, במיוחד תוך התייחסות למושג "ארץ". בלי אנשים". סיפוריה של משפחת אל-חוסייני משמשים להמחשת החברה והתרבות התוססות ששגשגו לפני הופעת התנועה הציונית. המדינה, שמקורה במחוז פריפריאלי יחסית באימפריה העות'מאנית, הפכה לבסוף לבמה מרכזית בה התמודדו מעצמות אירופה, פולשים אזוריים, מהגרים, מתנחלים ומקומיים. נסיבות אלו אילצו את המשפחה להתאחד סביב אג'נדה פוליטית משותפת. עם זאת, לא כל בני המשפחה דבקו בשאיפות הקולקטיביות הללו, והספר מתעמק גם במסעותיהם האישיים של חוסייני בודדים. בדומה לנרטיבים אריסטוקרטיים רבים, סיפור זה מקיף גם את ניצול החברה המקומית לטובת המשפחה.
הקוראים הישראלים יתקלו בפרק חשוב בתולדות המדינה שלא הוצג בפניהם קודם לכן במלואו.