לאחר סקירת מחקר על תפקידה של אלבניה בתקופת השואה, ניכר כי האוכלוסייה המקומית, הכוללת בעיקר מוסלמים, סיפקה מקלט והגנה לקהילה היהודית, תוך שהיא מגוננת עליה מפני הכוחות האיטלקיים והגרמנים. באופן מפתיע, אלבניה בולטת כמדינה האירופית היחידה שבה האוכלוסייה היהודית, המורכבת בעיקר מפליטים, גדלה למעשה עד סוף המלחמה בהשוואה למספריה שלפני המלחמה.
היסטוריונים וחוקרים תופסים את הצלת יהודי אלבניה כמעשה גבורה של העם האלבני, המונע על ידי תחושת גאווה לאומית חזקה. עם זאת, מסקנות אלו הושקו מבלי להעמיק בהיבטים מכריעים שונים כגון תהליכי קבלת החלטות ברמה המקומית והפקידותית, נקודות המבט של היהודים עצמם ודינמיקת שיתוף הפעולה בין האוכלוסייה המקומית לכוחות הכיבוש.
ספר זה נועד לחקור את המורכבות של תקופה היסטורית זו על-ידי התחשבות בגורמים שהתעלמו מהם, תוך הדגשת החשיבות של חשיפת האמת לדיוק היסטורי ולהתקדמות חברתית. בהסתמך על מחקר מקיף המבוסס על מקורות ארכיוניים מהארכיון המרכזי של אלבניה, המחבר משחזר את האירועים שהובילו ובמהלך הכיבוש האיטלקי והגרמני של אלבניה והשטחים השכנים לה בהם גרו אלבניה, ומספק תובנות לגבי השינויים שהשפיעו על הקהילה היהודית במהלך זה. תקופה סוערת מאפריל 1939 עד נובמבר-דצמבר 1944.