בעידן שלפני האלקטרוניקה, כל צעיר ציוני החזיק ספר שירים אישי שבו תמלל בקפידה, שנה אחר שנה, את המילים של כל השירים המושרים ביחד. נוהג זה נועד למנוע מהשירים להיעלם לשכחה ולהבטיח את שימורם הנצחי, שכן לשירה הקהילתית הייתה משמעות עצומה בתרבות הישראלית.
כיום, התעמקות בספר שירים אישי שכזה לא רק חושפת את סיפור חייו של הפרט אלא גם חושפת נרטיב ציוני קולקטיבי המשותף לכולנו. האוטוביוגרפיה האינטימית שלי נגזרת מ'ספר השירים' היקר הזה, שנשאר מוגן במקום של יראת כבוד עד היום. בתוך דפיו מסתתרים שירים שפעם שרו כולם, וכעת אבודים לכאורה בדברי ימי המוזיקה. השירים הללו, שנעדרו זה מכבר אך קמו כעת לתחייה, מעוררים רגשות חזקים אצל אלה שזוכרים אותם. ללא היכרות עם השירים הללו, אי אפשר לתפוס לגמרי את המקורות התרבותיים שלנו. כמה שירים בפנים היו פעם פופולריים ועומדים במבחן הזמן, מוכנים להחזיר את תהילתם הקודמת פעם נוספת.