זלמן שְׁנֵיאוּר (י"ז בשבט ה'תרמ"ז, 11 בפברואר 1887 – י"ב באדר א' ה'תשי"ט[1], 20 בפברואר 1959) הוא שם העט של שניאור זלקינד, משורר וסופר ביידיש ובעברית. חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת תשט"ו (1955). יצירתו נחשבת לציון דרך בספרות העברית החדשה ובתרבות היהודית החילונית.