ניטוצ’קה – לילות לבנים

‘לילות לבנים’ ו’ניטוצ’קה’ נכתבו בסמוך (סוף 1848, תחילת 1849), והם מן היצירות החשובות המעטות שכתב דוסטוייבסקי הצעיר, המנסה כאן את כוחו בסגנונות שונים ובסוגי כתיבה שונים.

‘לילות לבנים’ הוא תופעה ייחודית לגמרי במכלול יצירתו – בקלילותה, בחן שלה ובהומור המאיר הנסוך עליה. פנינה ספרותית שנותרה ללא המשך. דוסטוייבסקי מכנה את הסיפור “רומן סנטימנטאלי”.

‘נייטוצ’קה’, שתוכנן להיות רומן גרנדיוזי, הוא הניסיון הראשון של דוסטוייבסקי בכתיבת רומן פסיכולוגי – המעבדה שממנה התפתחו הרומנים הגדולים שלו. לראשונה מעצב כאן דוסטוייבסקי גיבור-חידה, דמות שכל-כולה שילוב של הפכים, של יהירות לאין-גבול ותאווה בלתי מרוסנת להשפלה עצמית, של התפלשות בייסורים מזוכיסטיים והתעללות אכזרית בזולת.

הסופר המתחיל, שזכה באותן שנים לתגובות עוינות של הביקורת (“כל סיפור הוא כישלון גדול מקודמו”), נתן בדמותו של המוסיקאי יֶפימוב ביטוי לפחד מפני כישרון שאבד, מפני הרס עצמי, או מפני יהירות שאינה אלא התכוונות-של-כישרון בלי מימוש. דוסטוייבסקי מממש כאן את חרדותיו. אם כבר רומן סוחט-דמעות ששום קורא לא יוכל להניחו מידו – אנו מעדיפים, ללא ספק, את דוסטוייבסקי.