כל יחיד הוא מלך

יותר משמכירים אנו את הגותו של ז’בוטינסקי יודעים אנו עליה מפי אלו הרואים עצמם כממשיכיו האידיאולוגיים או כמתנגדיו, שהציגו תמונה חלקית ולא מדוייקת של הגותו, והתמקדו בעיקר בפועלו הציוני.

ספר זה נועד למלא את החסר, ואולי אף לתקן עוול היסטורי. הוא עוסק רק בהגותו של ז’בוטינסקי. זו נבחנת בכלי המחקר והשיטה של המחשבה המדינית בלי להתייחס לפועלו ובלי להתפלמס עם מה שנכתב עליו. היות שהגותו של ז’בוטינסקי מפוזרת במאות מאמרים ומסות היה צורך “לבנותה” תחילה ורק אחר – כך ניתן היה להציגה ולנתחה.

החלק הראשון של הספר דן בהגותו התיאורטית הכללית של ז’בוטינסקי העוסקת בחיים הפוליטיים. בחיי החברה והכלכלה. בין השאר נבחן יחסו של ז’בוטינסקי: לדמוקרטיה הליברלית, למדיניות החברתית והכלכלית, למנהיג צבא ולצבאיות, למשמעת ולטקס, לעקרון הכרעת הרוב, היחיד, הגזע, הלאום והאנושות.

החלק השני עוסק בהגותו הציונית ובניתוחה. בין השאר נדונה תפיסתו של ז’בוטינסקי את: הלאום והגזע היהודי. הקשר בין הלאום היהודי לארץ ישראל, תפיסת הגולה, תפקידה ומקומה של הדת היהודית, מקורה של האנטישמיות.

הספר בוחן ביסודיות את השקפותיו של ז’בוטינסקי הן לגבי תקופת “המדינה שבדרך” ויעדיה – תקופה שמאפיינה המובהק הוא המוניזם האידיאולוגי – והן לגבי אופיה הרצוי של מדינת היהודים לכשתקום: מהי צורת המשטר והתרבות הפוליטית הרצויה: המדיניות החברתית-כלכלית הצודקת,  היחס לערביי ארץ ישראל, היחס בין הדת למדינה, תפקיד הצבא והצבאיות, החינוך, השפה העברית, הקשר בין מדינת היהודים לגולה.

מניתוח הסוגיות השונות בהגותו של ז’בוטינסקי עולה שתשובותיו – הן בתחומי החברה והכלכלה והן בנושאי הלאום והמדינה – הן ליברליות – דמוקרטיות ביסודן. הדיון מסתמך על מובאות נרחבות מכתבי ז’בוטינסקי.