שקט פנימי, רוגע ושלווה נפשית

אקהרט טולה, על הטוב העליון שמעבר לטוב והרע. אם תצליחו לוותר על ההתנגדות של האגו, תחושו תחושה עמוקה של שלווה, דממה ונוכחות מקודשת.

אקהרט טולה – שקט פנימי, רוגע ושלווה נפשית הנמצאים מעבר לטוב והרע.

האם יש הבדל בין אושר לבין שלווה פנימית? כן. אושר תלוי בתנאים שנתפשים כחיוביים. שלווה פנימית לא.

האם אי אפשר למשוך רק תנאים חיוביים לחיינו? אם הגישה והחשיבה שלנו יהיו תמיד חיוביים, אז אנו ניצור רק מצבים ואירועים חיוביים בחיינו, הלא כן?

האם אתם באמת יודעים מהו חיובי ומהו שלילי? האם אתם רואים את התמונה המלאה? אנשים רבים הפכו מגבלות, כשלונות, אובדן, מחלה או כאב מכל סוג שהוא למורה הגדול ביותר שלהם.

דברים אלו לימדו אותם לשחרר את הדימוי העצמי השקרי ואת המטרות והתשוקות השטחיות, המוכתבות על ידי האגו. זה נתן להם עומק ענווה וחמלה, זה הפך אותם אמיתיים.

בכל פעם שקורה לכם משהו שלילי, חבוי בתוכו שיעור עמוק, למרות שלא תמיד תבחינו בו באותו זמן. אפילו מחלה קצרה או תאונה יכולים להראות לכם מה אמיתי ומה לא אמיתי בחייכם. מה באמת חשוב ומה לא.

מנקודת מבט גבוהה יותר התנאים הם תמיד חיוביים. ליתר דיוק: הם אינם חיוביים ואינם שליליים. הם כפי שהינם. וכאשר אתם חיים בקבלה מוחלטת של מה שיש, וזוהי הדרך השפויה היחידה לחיות – שוב אין בחייכם טוב ורע. ישנו רק הטוב העליון, אשר כולל את הרע.

אולם, מנקודם מבטו של המוח, יש כמובן טוב ורע, משיכה וסלידה, אהבה ושנאה. לכן נאמר בספר בראשית, כי אדם וחווה לא הורשו עוד לשכון בגן עדן, משו םשהם אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע.

זה נשמע לי כמו הכחשה והונאה עצמית, כאשר משהו נורא קורה לי או למישהו קרוב אלי כגון: תאונה, מחלה, כאב או מוות – אני יכול להעמיד פנים שזה לא רע, אבל העובדות קיימות, למה להתכחש אליהן?

אינכם אמורים להעמיד פנים. אתם מאפשרים לזה להיות כפי שזה, זה הכל. לאפשר לזה להיות, זה מה שמוביל אתכם אל מעבר למוח ולדפוסי ההתנגדות שלו, היוצרים את קוטביות הטוב והרע.

זהו היבט חיוני של הסליחה. סליחה להווה חשובה אף יותר מסליחה לעבר. אם אתם סולחים לכל רגע ומאפשרים לו להיות כפי שהוא, לא תצברו טינה לדברים שעליהם יהיה צורך לסלוח מאוחר יותר.

זיכרו שאין מדובר כאן על אושר. כאשר מישהו אהוב עליכם מת, או שאתם מרגישים שמותכם קרב, אינכם יכולים להיות שמחים. זה בלתי אפשרי, אבל אתם יכולים לחוש שלווה.

ייתכן שיהיה עצב ויהיו דמעות, אבל אם תצליחו לוותר על ההתנגדות, תחושו מתחת לעצב תחושה עמוקה של שלווה, דממה, נוכחות מקודשת. זוהי הנביעה של ההוויה, זוהי שלווה פנימית, הטוב שאין לו ניגוד.