חקר הרצון העצמי Eip

שיטת Eip לחקר הרצון. למה חשוב להבין את הרצון שלנו? איך מבררים את הסיבות לרצונות שלנו? איך מבררים את האמת?

להבין את עצמנו מבפנים.

מדוע כדי להבין את עצמי, עלי להבין את הרצון שלי?

כל פעולה שאנו עושים מתחילה את דרכה מרצון פנימי כלשהו – אין פעולה שלא קדם לה רצון מסוים. וגם אם אנחנו לא מרוצים ממה שבחרנו לעשות או מה שעשינו שלא מתוך בחירה, בכל זאת ישנו רצון כלשהו שהוביל אותנו לעשות את הפעולה שעשינו. לפעמים האדם לא מודע לרצונות שהובילו אותו לעשות את מעשיו, ולכן קודם חשוב להבין את הרצון שלנו כדי להעלות את רמת המודעות העצמית שלנו, כך שנהיה מודעים יותר לרצונות הפנימיים שלנו.

הרצון שלנו אחראי לאושר ולסבל שלנו, אחראי על תחושת הטוב והרע שלנו. ככל שאנו ממוקדים יותר ברצונות החיצוניים שלנו, כך אנו מגדילים את הסיכוי שנרגיש רע. ומהו רצון חיצוני? ישנם רבדים ועמקויות שונות לרצונות שלנו, והרצון החיצוני ביותר הוא הרצון שמניע את הפעולה הסופית והמוגדרת, למשל: רצון לאכול אוכל מסוג מסוים, המכיל רק מרכיבים מסויימים, הוא רצון מאוד ספציפי ומוגדר – רצון חיצוני.

ככל שהרצון חיצוני יותר, כך קיימות יותר אלטרנטיבות שהמציאות תתנגש עם הרצון שלנו, מה שיגרום לנו להרגיש רע. אנו מרגישים רע מפני שקורה משהו שונה, ממה שרצינו שיקרה. ככל שאדם מעמיק בהבנת הרצון שלו, ומזדהה עם רצונות פנימיים יותר, כך החיים שלו יהיו טובים יותר.

בנוסף, כאשר יש כמה בעיות שגורמות לנו סבל, באפשרותנו לטפל בכולן יחד ע”י זה שנטפל בשורש שלהן. לכל דבר בעולם יש שורש, וגם לצרות וקשיי הנפש יש שורש, כי לכל בעיה יש את השורש שלה, ויש לה שורש משותף עם בעיות אחרות, גם אם לפעמים נדמה שהבעיות אינן קשורות אחת לשנייה.

והדרך להגיע לשורש המשותף של הבעיות, הוא ע”י מחקר עומק של אחת מהבעיות. מאחר שהשורש של כל הבעיות הוא משותף, ממילא אם נגיע לשורש הראשון של בעיה אחת, הרי שנגיע גם לשורש של כל הבעיות כולן. ואם נעקור את הבעיה מהשורש שלה, נעקור גם את שאר ההעיות שנבעו מאותו השורש.

שלבים לחקר הרצון

הדרך המדויקת ביותר להבנת הרצון נחלקת לארבעה שלבים עיקריים. תחילה נפרט מהם ארבעת השלבים, יחד עם דוגמאות קצרות, ולאחר מכן נעשה דוגמה מסכמת ומפורטת יותר.

שלב ראשון: בחירת רצון לניתוח והגדרתו.

אז קודם עלינו לשאול את עצמנו את השאלה הבאה: מה אני רוצה?
(אפשר גם לשאול: מה אני לא רוצה? אך עדיף להתחיל מהשאלה הראשונה כדי שלא לסבך עניינים).

תשובות לדוגמה: אני רוצה אהבה, אני רוצה הערכה, אני רוצה חברים, אני רוצה עבודה מסודרת, אני רוצה להקים משפחה, אני רוצה לאכול משהו מתוק, אני רוצה לטייל בעולם וכו’ וכו’.

במקרים מסוימים תהיה עדיפות לבחור רצון כלשהו שגורם לכם סבל, כמו למשל: הרצון למאכלים מתוקים. רצון זה יכול לגרום לנו להרגשה רעה, אם אנחנו סובלים מעודף משקל או מבעיה בריאותית כלשהי.

אחרי שהחלטנו איזה מהרצונות שלנו אנחנו מעדיפים לחקור ולנתח, עלינו לנסות להגדיר את הרצון בצורה כמה שיותר ברורה. אז ניקח למשל את הרצון להקים משפחה.

כדי להגדירו כראוי, עלי לשאול את עצמי: למה בדיוק אני מתכוון כשאני אומר “אני רוצה להקים משפחה”?
תשובה אפשרית: אני מתכוון לכך שאני רוצה לבנות בית יחד עם אישה, ולהביא איתה ילדים לעולם.

הערה: חשוב להגדיר את הרצון לפי המשמעות האישית שלי, לכן עלינו שואל “למה אני מתכוון?”. הדגש הוא על מה שאני מתכוון, ולא על מה שאדם אחר מתכוון כאשר הוא אומר “אני רוצה להקים משפחה” (וגם לא מה שגוגל מתכוון בכך, משום שזה לא רלוונטי עבורנו).

שלב שני: בירור הסיבה או הסיבות לרצון שהגדרנו.

כדי לברר את הסיבה לכך שאנו רוצים דבר מסוים, עלינו לשאול את עצמנו: למה אני רוצה את זה? אפשר גם לשאול: למה אני חושב שזה טוב?

השאלה “למה”, נועדה לברר “מה הסיבה” לכך שאנו רוצים את הדבר המסוים או את הרצון המסוים שאנו בודקים. אחרי שמצאנו את הסיבה, עלינו לחזור שוב לשלב הקודם ולהגדיר היטב גם את הסיבה. למשל: למה אני רוצה להקים משפחה? סיבה אפשרית: כי הקמת משפחה תעניק משמעות לחיים שלי.

וכעת אחרי שמצאנו סיבה עלינו להגדיר אותה. וכפי שהזכרנו קודם, כדי להגדיר את המונח עלינו לשאול: למה אני מתכוון כשאני אומר..?

שאלה: למה אני מתכוון כשאני אומר שאני רוצה “משמעות לחיים”?

תשובה אפשרית: מבחינתי משמעות היא תחושה פנימית והרגשה שיש לי סיבה טובה לחיות.

הערה: ניתן למצוא כאן הסבר ודוגמאות לבירור הסיבות לרצונות שלנו.

שלב שלישי: ניתוח סיבה ותוצאה.

עלינו לברר את טיב הקשר בין הסיבה לתוצאה.

דוגמה: אני מרגיש מוטרד. כעת אשאל את עצמי: למה אני מרגיש מוטרד? תשובה: כי אנשים מדברים עלי מאחורי הגב.

תוצאה: אני מרגיש מוטרד. סיבה: אנשים מדברים עלי מאחורי הגב.

א. האם הסיבה מחייבת את התוצאה: האם זה שאנשים מדברים עלי מאחורי הגב, בהכרח גורם לי להרגיש מוטרד?

ב. האם התוצאה מתחייבת מהסיבה: האם אני מרגיש מוטרד בהכרח בגלל שאנשים מדברים עלי מאחורי הגב?

ג. האם התוצאה מחוייבת: האם אני בהכרח מרגיש מוטרד?

ד. האם הסיבה מחוייבת: האם בהכרח אנשים מדברים עלי מאחורי הגב?

הערה: ניתן למצוא כאן נוסחא מסודרת המציגה את עיקר האפשריות לניתוח כל אחת מהשאלות הנ”ל.

שלב רביעי: מה הסיבה של הסיבה.

שלב זה נעשה בסוף התהליך ומטרתו לברר מהי הסיבה הפנימית והעמוקה יותר שהובילה אותנו לתוצאה הסופית. עלינו לברר מהי הסיבה של הסיבה שמצאנו בשלב השני. בהתאם לדוגמאות הקודמות יהיה עלינו לשאול: מה הסיבה לכך שאנשים מדברים עלי מאחורי הגב? ומה הסיבה לכך שאני רוצה משמעות בחיים?

 


 

דוגמה מסכמת לניתוח רצון:

שלב ראשון: בחירת רצון לניתוח והגדרתו.

מה אני רוצה? אני רוצה לְרַצּוֹת את האנשים סביבי.

הערה: מדובר בעצם בריצוי אנשים אחרים. הרצון לְרַצּוֹת את הסביבה קיים בכל אחד מאיתנו במידה כזו או אחרת. ובאופן כללי, ריצוי אחרים כשלעצמו, אינו עניין בעייתי, אך כאשר אנו סובלים מריצוי יתר או כאשר הרצון שלנו לְרַצּוֹת אנשים אחרים בא על חשבון הרצונות האישיים שלנו, אז הריצוי מהווה בעייתיות מסוימת עבורנו.

הגדרת התוצאה (הגדרת הרצון):

למה בדיוק אני מתכוון כשאני אומר שאני רוצה לְרַצּוֹת את האנשים סביבי?
תשובה: אני מתכוון לזה שאני רוצה לספק לאחרים את הרצונות שלהם, אני רוצה למלא את רצונם. כלומר, לעשות את מה שהם מצפים ממני לעשות, או לומר את מה שהם רוצים לשמוע.

שלב שני: בירור הסיבה או הסיבות לרצון שהגדרנו.

כעת נשאל את עצמנו: למה אני רוצה לְרַצּוֹת את האנשים סביבי?
אפשר גם לשאול: למה אני חושב שזה טוב לְרַצּוֹת את אנשים סביבי?

תשובה לדוגמה: אני רוצה לרצות את האנשים סביבי, כי זה גורם להם להעריך אותי.

כעת יש לנו טענה לוגית: בגלל שריצוי גורם לאנשים להעריך אותי, לכן אני רוצה לְרַצּוֹת אותם.
אז עלינו לחזור שוב לשלב הראשון במטרה להגדיר את הסיבה באופן ברור יותר.

הגדרה הסיבה:

כשאני אומר שאני רוצה שאנשים יעריכו אותי, למה בדיוק אני מתכוון?
אני מתכוון לזה שאני רוצה שאנשים אחרים ירגישו טוב כשהם ליידי, שהם יאהבו להיות איתי, לדבר איתי, אני רוצה להרגיש שאנשים מעריכים אותי ורוכשים לי כבוד.

הערה חשובה:

ניתן לנסח את הטענה בשני אופנים, הניסוח הראשון שם את הדגש על הרצון שלי: אני רוצה יעריכו אותי, לכן אני רוצה לרצות את האנשים סביבי.
הניסוח השני שם את הדגש את מה שקורה בפועל במציאות ולא על הרצון: אנשים מעריכים אותי, בגלל שאני מְרַצֶּה אותם.

במקרה הראשון: הסיבה – אני רוצה שיעריכו אותי, גורמת לתוצאה – אני רוצה לְרַצּוֹת אנשים אחרים – כאן הדגש הוא על הרצון שלי.
במקרה השני: הסיבה – אני מְרַצֶּה את האנשים סביבי, וזה גורם לתוצאה – הם מעריכים אותי – כאן הדגש הוא על מה שקורה בפועל ולא על מה שאני רוצה.

שימו לב שהניסוח השני גורם להיפוך של הסיבה והתוצאה – מה שהיה קודם סיבה, הפך כעת לתוצאה, ומה שהיה קודם תוצאה, הפך לסיבה, ויש להתבונן בעניין.

שלב שלישי: ניתוח הטענה.

סיבה: אני מְרַצֶּה את האנשים סביבי.

תוצאה: אנשים מעריכים אותי.

1. האם הסיבה מחייבת את התוצאה: האם זה שאני מְרַצֶּה את האנשים סביבי, מחייב את זה שהם יעריכו אותי?

תשובות אפשריות:

א. מהיבט מסוים ניתן לומר שזה שאני מְרַצֶּה אנשים אחרים, בהכרח גורם להם להעריך אותי, ומדוע? מפני שאנשים אוהבים את מה שגורם להם להרגיש טוב. ואיך גורמים למישהו להרגיש טוב? ממלאים את רצונו, אומרים את מה שהוא רוצה לשמוע, או שעושים את מה שהוא מצפה מאיתנו לעשות וכו’. אם למשל יש מישהו שאוהב שמחמיאים לו ואנחנו נאמר לו שהוא נראה טוב הבוקר, אנו נגרום לו להרגיש טוב. ומשום שאנחנו הסיבה לכך שהוא מרגיש טוב, הוא יעריך אותנו על כך.

ב. לא בהכרח שזה שאני מְרַצֶּה אנשים אחרים, יגרום להם להעריך אותי, כי זה שאני מרצה אותם, עלול להוביל לכך שהם יקחו אותי כמובן מאליו. הרי אם זה ברור שאני תמיד עושה את מה שאחרים מצפים ממני לעשות, אז אני מובן להם מאליו. ולהמון אנשים יש נטייה להעריך פחות או לא להעריך בכלל את מה שהם לוקחים כמובן מאליו.

ג. זה שאני מְרַצֶּה אנשים אחרים, זה תורם במידה מסוימת לרמת ההערכה שלהם כלפי.

ד. אולי זה שאני מרצה אנשים אחרים דווקא גורם להם לזלזל בי? יתכן שזה יגרום להם דווקא לזלזל בי. אדם שעסוק בריצוי ועושה מה שאחרים מצפים ממנו לעשות ומקדיש את זמנו לאחרים במקום לעצמו, נתפס כחסר ביטחון ובעל ערך עצמי נמוך, וייתכן שזה יגרום לאנשים להתייחס אליו בזלזול.

היבט נוסף, כאשר אנשים מודעים לכך שאני אומר את מה שהם רוצים לשמוע במטרה לרצות אותם, איפשהו בתוכם הם פחות יעריכו את דעתי האישית. ייתכן אף שזה יגרום להם להתייחס לדעתי האישית בבוז או בזלזול, מפני שאם הם מבינים שאני אומר את מה שהם רוצים לשמוע, עצותיי נחשבות פחות אמינות בעינהם.

ומהיבט נוסף, יש מקרים שכאשר אדם מתרגל לכך שאנו תמיד עושים את מה שהוא רוצה, זה יכול לגרום לו להיות תלוי בנו, כי אנחנו מספקים את הרצונות שלו. ומעצם זה שהוא מרגיש תלוי בנו ייתכן מאוד שאיפשהו בתוכו הוא גם קצת ישנא אותנו, כי אם הוא תלוי בנו, אז אנחנו אחראיים במידה מסוימת להרגשה הטובה שלו.

מסקנות:

הסיבה יכולה לגרום לתוצאה – ריצוי אנשים יכול לגרום לזה שיעריכו אותי, הסיבה לא בהכרח גורמת לתוצאה – ריצוי אנשים יכול להוביל לזה שיקחו אותי כמובן מאליו ולכן גם לא בהכרח שיעריכו אותי. והסיבה יכולה לגרום לתוצאה הפוכה – ריצוי אנשים יכול לגרום לזה שאנשים יזלזלו בי. הסיבה בהכרח גורמת לתוצאה – ריצוי אנשים מוביל אותם בהכרח להעריך אותי על כך.

2. האם התוצאה מתחייבת מהסיבה: האם זה שאנשים מעריכים אותי, מתחייב מזה שאני מְרַצֶּה אותם?

תשובות אפשריות:

א. זה שאנשים מעריכים אותי, לא בהכרח מתחייב מכך שאני מְרַצֶּה אותם. יכול להיות שהם מעריכים אותי בגלל סיבות אחרות, אם למשל אני משדר ביטחון עצמי אז ייתכן ואנשים סביבי יעריכו אותי בגלל מה שאני משדר, אולי בגלל שהם מתחברים לחוש ההומור שלי וכן הלאה.

ב. התוצאה יכולה להגרם מסיבה הפוכה לגמרי, דווקא מכך שאני לא מְרַצֶּה אותם, או מכך שאני מְרַצֶּה לעיתים רחוקות, כי דווקא בזה שאני מְרַצֶּה אותם לעיתים רחוקות, זה גורם להם להעריך מאוד את אותן הפעמים המעטות שאני עושה את מה שהם רוצים שאעשה.

שאלות נוספות לבחינה:

האם ייתן שאנשים מעריכים אותי, גם בגלל שאני מְרַצֶּה אותם, אך לא רק בגלל זה?

אולי אין שום קשר בין מידת ההערכה של אנשים כלפי, לבין זה שאני מְרַצֶּה אותם?

מסקנות:

יכול להיות שאנשים מעריכים ואוהבים אותי בלי קשר לזה שאני מְרַצֶּה אותם, אלא בגלל סיבות אחרות. וייתכן גם שהתוצאה – אנשים אוהבים ומעריכים אותי, נגרמת דווקא מהסיבה המנוגדת – מפני שאני לא ממלא את רצונם ולא מנסה לרצות אותם כלל.

3. האם התוצאה מחוייבת: האם אני בהכרח מְרַצֶּה את האנשים סביבי? (האם זה באמת קורה?)

תשובות אפשריות:

א. אולי אני בכלל לא מרצה את האנשים סביבי? אני מרצה אותם כדי להרגיש מוערך. ואם כן, אני מְרַצֶּה את עצמי.

שאלות נוספות לבחינה:

ב. אולי אני תמיד מְרַצֶּה את האנשים סביבי ואך ורק אותם?

ג. אולי אני מְרַצֶּה אנשים אחרים רק במידה מסוימת? ייתכן שמדובר בפרשנות אישית שלי, ואני לא בהכרח יודע בוודאות האם ועד כמה אנשים אחרים מרגישים שבעי רצון.

4. האם הסיבה מחוייבת: האם אנשים אחרים באמת מעריכים אותי?

תשובות אפשריות:

א. אולי אנשים בכלל לא מעריכים אותי? הגיוני לומר שאנשים לא באמת מעריכים אותי, אלא שהם מעריכים את מה שאני עושה עבורם, וברגע שאעשה משהו להפך רצונם, ייתכן ומידת ההערכה שלהם כלפי תדעך.

שאלות נוספות לבחינה:

ב. אולי אנשים אכן מעריכים אותי ואך ורק מעריכים אותי?

ג. אולי אנשים מעריכים אותי רק במידה מסויימת?

שלב 4: מהי הסיבה של הסיבה.

בשלב זה עלינו לנסות למצוא את הסיבה הפנימית יותר שגורמת לנו לרצות אנשים אחרים, עלינו לברר מהי הסיבה של הסיבה.

שאלה: למה אני רוצה שיעריכו אותי? תשובה אפשרית: כי זה גורם לי להרגיש טוב.

אחרי שמצאנו את הסיבה הפנימית יותר של הרצון שלנו לקבל הערכה, כעת עלינו לעשות שוב את התהליך מחדש.

הערה חשובה:

זו הדרך הנכונה והמדויקת ביותר לחקור את הרצונות שלנו לעומק ולברר את הסיבה האמיתית שבגללה אנחנו רוצים את כל מה שאנחנו רוצים.
ואל תקבלו שום רצון שלכם כמובן מאליו. תנסו להבין עד הסוף ובשלמות מדוע אתם רוצים את מה שאתם רוצים, עד שתגיעו לרצון הראשון והאמיתי – שורש הרצונות – הרצון שממנו באים כל הרצונות.

 


דגשים נוספים:

1. דרך קיצור לברר האם הסיבה שמצאנו היא הסיבה הנכונה.

המטרה היא לבחון האם הסיבה שמצאנו היא הסיבה האמיתית שגורמת לתוצאה, כלומר הסיבה שגורמת לנו לרצות את מה שאנחנו רוצים או להתנהג כפי שאנו מתנהגים, בנוסף המטרה היא לבחון האם יש סיבות נוספות שגורמות לתוצאה.

איך בודקים האם הסיבה שמצאנו היא בהכרח הסיבה הנכונה והאם היא הסיבה היחידה?

נחזור לדוגמה הראשונה: אני רוצה להקים משפחה, כי משפחה תעניק משמעות לחיים שלי.

האם זה שאני רוצה משמעות מחייב אותי לרצות להקים משפחה? תשובה: לא מחייב, כי ניתן להשיג משמעות בעוד המון דרכים אחרות. אם הסיבה לא מחייבת את התוצאה, זה אומר שיש סיבות נוספות לכך שאנו רוצים להקים משפחה, ולכן עלינו להמשיך ולשאול שוב את השאלה: למה אני רוצה להקים משפחה?

אם בחרנו לנתח את הטענה למרות שהסיבה לא בהכרח נכונה, עלינו לדייק את הטענה שלנו ולכתוב את הניסוח הבא: אני מניח שהסיבה לכך שאני רוצה להקים משפחה, היא מפני שאני רוצה לקבל משמעות לחיים.

2. דגש נוסף בבדיקת הסיבה:

עלי לשאול את עצמי: האם אני יכול לחשוב על הסיבה בלי לחשוב על התוצאה?

דוגמה: נניח שיש מולנו שולחן. כל אחת מרגלי השולחן היא סיבה שגורמת לתוצאה – השולחן כרגע יציב וישר.

האם אני יכול לחשוב על שולחן עם 4 רגליים ולדמיין שהשולחן עקום? אי אפשר לדמיין זאת, לכן במקרה הזה התוצאה מתחייבת מהסיבות. ולעומת זאת, כן אפשר לחשוב על שולחן עם 3 רגליים ולדמיין שהוא עקום, או לדמיין שהשולחן ישר, ולכן במקרה הזה התוצאה אינה מתחייבת מהסיבות.