פרדוקס הזמן

אקהרט טולה על פרדוקס הזמן. נראה כי הכל נתון לשליטת הזמן, הדברים משתנים מרגע לרגע, ועם זאת הכל קורה עכשיו, ברגע הזה, איך זה ייתכן?

אקהרט טולה על פרדוקס הזמן.

על פני השטח, רגע ההווה הוא “מה שקורה”. מאחר שמה שקורה משתנה ללא הרף, נראה שכל יום בחייכם מורכב מאלפי רגעים שבהם קורים דברים. הזמן נתפס כרצף אינסופי של רגעים, טובים ורעים.

עם זאת, בהסתכלות קרובה יותר, מבעד לחוויות המיידיות שלכם, אתם מגלים שאין רגעים רבים. אתם מגלים שהדבר היחיד שקיים תיד הוא הרגע הזה. החיים הם תמיד עכשיו.

כל חייכם מתגלים בעכשיו התמידי הזה. רגעי העבר או העתיד קיימים רק כאשר אתם זוכרים אותם או מצפים להם, ואתם עושים זאת בחשיבה עליהם ברגע היחיד שקיים, הוא הרגע הזה.

אם כך, למה נראה לנוט שיש רגעים רבים? כי אנו מבלבלים את רגע ההווה עם מה שקורה, עם התוכן. הבלבול של רגע ההווה עם התוכן יוצר את אשליית הזמן ואת אשליית האגו.

יש כאן פרדוקס. מצד אחד, איך נוכל להתכחש למציאות של הזמן? אתם זקוקים זמן כדי ללכת ממקום למקום, כדי לבשל ארוחה, לבנות בית, לקרוא את הספר הזה. אתם זקוקים לזמן כדי לגדול וללמוד דברים חדשים.

נראה שכל מה שאתם עושים דורש זמן. הכל נתון לשליטת הזמן, ובסופו של דבר “השליט העריץ, זמן”, כפי שמכנה אותו שקספיר, יהרוג אתכם. אתם יכולים להמשיל אותו לנהר שוצף שסוחף אתכם, או לאש בוערת שבה הכל נשרף ומתכלה.

לא מזמן פגשתי חברים ותיקים, משפחה שלא ראיתי זמן רב, ומאוד הזדעזעתי כשראיתי אותם. כמעט שאלתי: “אתם חולים? מה קרה? מי עשה לכם את זה?” האם שהלכה על מקל הליכה נראתה מקווצת, פניה היו מצומקות. הבת שזכרתי אותה מלאת רוח החיים, נראתה תשושה ועייפה.

ואז נזכרתי, מהפעם האחרונה שנפגשנו חלפו כמעט 30 שנה. הזמן עשה להן את זה, ואני בטוח שהןו הזדעזעו לא פחות בראותן אותי.

נראה כי הכל נתון לשליטת הזמן, ועם זאת הכל קורה עכשיו. זה הפרדוקס.

בכל מקום שאליו תביטו תראו ראיות נסיבתיות למציאות הזמן – תפוח רקוב, פניכם המשתקפות במראה לעומת תמונה ישנה. עם זאת, לעולם אינכם מוצאים את הראיות הישירות, לעולם אינכם חווים את הזמן עצמו.

אתם חווים רק את רגע ההווה, או יותר נכון את מה שקורה בו. אם אתם מסתמכים על ראיות ישירות בלבד, הרי אין כלל זמן, והדבר היחיד שקיים הוא ה”עכשיו”.