מיסטיקה ורוחניות או שיגעון והזיות?

מה ההבדל בין מיסטיקה לשיגעון? מה גורם לאדם הצולל לתוך עולמו הפינימי להשתגע, וכיצד המיסטיקן נשאר מאוזן?

;

סוד הצללים

המיסטיקן שוחה במים בהם המשוגע טובע

בדרכנו להבין את החיים שסביבנו מגיע השלב בו אנו צריכים לצלול אל עולמנו הפנימי ולהקשיב לקול הפנימי שלנו. העניין הוא שיש סכנה אמיתית בלהקשיב לקול הפנימי שלנו, זוהי הדרך להשתגע.

אבל הדרך ללמוד לשחות היא לא לשבת על החול ולקוות שיום אחד נדע לשחות, הדרך ללמוד לשחות היא להיכנס למים ולהסתכן בלטבוע. וכעת אנחנו מגיעים להבדל העיקרי בין הנורמלי, למיסטיקן ולמשוגע.

אדם המנותק לגמרי מעולמו הפנימי (הרוחני) ומחובר רק לעולם החיצוני (החומרי) הוא אדם שעלול להצליח מאוד במובן החומרי ובנוסף הוא גם אדם שהחברה עלולה להגדיר אותו כ”נורמלי”, בדרך כלל אדם כזה בסביבות גיל 40 יחווה את “משבר גיל 40” שזהו משבר בו ישנה הבנה שמהלך חייו לא היה האדם מחובר למהות הפנימית שלו ואז לראשונה הוא מרשה לעצמו “להשתגע” ולהתחיל לחיות חיים מבלי שהחברה תכתיב לו מה לעשות.

מול האדם הנורמלי קיים האדם המשוגע, זה שהסכים להיכנס פנימה אל תוך המציאות הפנימית אך נשאב אליה ובכך איבד את קשר עם המציאות החיצונית, משום שהאישיות שלו והגוף שלו עוד לא מוכנים לחוויות מהסוג הזה. המשוגע הוא בעצם זה הנחשף לתכנים פנימיים רוחניים לפני שאסף מספיק כלים להתמודד מול התכנים האלה. בין אם זה בגלל שהוא למד את אותם תכנים ובין אם מדובר בטריגר שגרם לו לכך.

מול שניהם קיים המיסטיקן, האדם שמסכים להיכנס אל העולם הפנימי מתוך היערכות ויראת כבוד. האדם שמבין איך למצוא את הקשר למציאות החיצונית גם אחרי שנכנס עמוק לתוך המציאות הפנימית. אדם שמצליח לאזן בניהן ובכך “להוריד לקרקע” את הדברים שגילה בתוך עולם הרוח. המיסטיקן הוא האדם שמבין שבעצם שתי המציאויות האלו הן אותה מציאות בדיוק.

המציאות שאני ואתה יכולים להסכים עליה היא רק המכנה המשותף הנמוך ביותר שלה

וזו בדיוק ההבנה של המיסטיקן, בעוד שהנורמלי חוסם את האפשרות של מציאות פנימית כלשהי שהוא לא יכול לחוות בחושים הפיזיים שלו. ויש את המשוגע שהינו טובע בתוך המציאות הפנימית שלו ומאבד את קשר עם המציאות החיצונית, שלפתע נראת כאשליה עבורו. המיסטיקן לעומתם מבין שאין חלק במציאות שהוא אינו המציאות. אין אשליה, פשוט ישנם רבדים שונים, והאשליה היא רק המחשבה שהרבים אינם.