מזל והצלחה בחיים

מתוך הספר "הנסיך", מאת ניקולו מקיאוולי. המאמר עוסק בשאלת המזל, ועד כמה הוא אחראי להשגת מטרותינו ועל מידת ההצלחה שלנו.

עד כמה המזל אחראי על מידת ההצלחה שלנו בחיים.

יודע אני כמה רבים החזיקו ועדיין מחזיקים בדעה שאת ענייני העולם הזה מנהלים המזל ואלוהים, ושבני אדם אינם יכולים לתקן עניינים אלה בעזרת תבונתם. יתרה מזו: אין להם כל דרך הצלה.

לכן יכולים בני האדם לחשוב שלא כדאי להזיע הרבה בעשיית דברים, אלא להניח לגורל שימשול בנו.

דעה זו רווחת בימינו עקב התמורות הגדולות שנראו ועודן נראות מידי יום, מעל ומעבר לכל ציפיית אנוש. וכשאני מערער מכך לעתים, אף אני נוטה איכשהו לדעה זו.

ובכל זאת, בשביל לא לבטל את הבחירה החופשית שהוענקה לנו, אני חושב שאמנם  אפשר שהמזל הוא אדון למחצית מעשינו אולם עדיין הוא מניח את ניהול כל המחצית השנייה, או כמעט כולה, בידינו.

ואדמה את המזל לנהר גואה, שבשעה שהוא זועם, הוא שוטף את השדות, סוחף והורס עצים ובניינים, מסיר קרקע מכאן ומעביר אותה לשם, וכל איש בורח ממנו, הכל נכנעים לזעמו בלי שיוכלו לעמוד נגדו בשום אופן.

ואף שכזה הוא טיבם של הנהרות, בכל זא תלא נמנע מבני האדם, בימי הרוגע, להקדים רפואה למכה בסכרים ובדייקים, כך שאם כעבור זמן יעלה מפלס המים, או שיזרמו המים בתעלה, או שלחצם לא יהיה כה פראי  וגם לא כה מזיק.

דבר דומה קורה לגבי המזל: הוא מפגין את עוצמתו במקום שבו לא תוקנו סדרים לעמוד נגדו, ולכאן הוא מפנה את זעמו, למקום שהוא יודע שלא נבנו בו סכרים או דייקים להחזיקו באפיקו.

ואם תתבוננו באיטליה, שהיא בימה לתמורות שאמרנו והיא שנתנה להם תנופה, תראו שהיא שדה בלי סכר או דייק כלשהו, כי לו הייתה איטליה מוגנת באמצעים נאותים, כמו גרמניה, ספרד וצרפת, השיטפון הזה לא היה גורם לתמורות הגדולות שגרם, או שלא היה קורה כאן כלל.

ואני רוצה להסתפק בזאת בכל הנוגע לאפשרות של התנגדות למכות הגורל בכלל.

אולם אם אצטמצם בדיון רק במקרים מסוימים, אני אומר שאפשר לראות כיצד אותו נסיך מצליח היום ומחר הוא מתמוטט, בלי שנראה תמורה בטבעו או בכל תכונה הקיימת בו.

דבר זה אנ סבור שמקורו, ראשית כל, בסיבות שכבר נידונו קודם באריכות, כלומר הנסיך המסתמך בכל על המזל, הוא נהרס עם תהפוכות המזל. ואני סבור שיצליח במעשיו האיש אשר דרך פעולתו אינה תואמת את הזמנים.

כי אנו רואים שבני האדם, באותם הדברים שמובילים אותם למטרה שכל אחד הציב לעצמו, כלומר להשגת תהילה ועושר, נוהגים בדרכים שונות: זה בסבלנות, וזה בפזיזות, וכל אחד מהם, בכל הדרכים השונות הללו, יכול להשיג את מטרתו.

כך אפשר לראות שניים הנוהגים בזהירות, והנה האחד מצליח בתוכניותיו והאחר לא. ואפשר גם לראות שניים מצליחים בשני דרכים שונות, כי האחד מהם זהיר והאחר מתפרץ, ודבר זה אינו נובע אלא מטיב הזמנים, התואם או שאינו תואם את התנהגותם.

מכאן נובע מה שאמרתי, ששניים הפועלים בדרכים שונות, משיגים תוצאה אחת, ושני אנשים הפועלים בדרך אחת,האחד מגיע למטרתו, והאחר לא.

בזאת תלויה גם המידה השונה של ההצלחה, כיוון שאם אדם מכלכל את מעשיו בזהירות ובסבלנות, וגלגל הזמנים והנסיבות מסתובב כך שהצורה שבה הוא מכלכל את מעשיו תהיה טובה, הרי שהוא יצליח.

אולם אם הזמנים והנסיבות משתנים, הוא נהרס, כי אין הוא משנה את צורת ניהול ענייניו.

גם אי אפשר למצוא אדם שיהיה כה זהיר עד שידע להסתגל לזאת, גם כי אינו יכול לסטות מן הדרך שאליה הוא נוטה מטבע ברייתו, וגם כי אם נחל אדם הצלחה כל זמן שצעד בדרך מסוימת, אין הוא יכול להשתכנע שעליו לנטוש דרך זו.

ועל כן האיש הזהיר, כשעליו להסתער, אינו יודע לעשות זאת, ולכן הוא נכשל. כי לו היינו משנים את טבענו עם השתנות הזמנים והנסיבות, לא היינו משנים את מזלנו.

האפיפיור יוליוס השני נהג בכל מעשיו בסערה, ומצא את הזמנים ואת הנסיבות כה תואמים את דרך התנהגותו, שתמיד השיג תוצאות מוצלחות.

אני מסכם איפוא ואומר שאם חלום תמורות במזל, ואם בני האדם מתעקשים לפעול על פי דרכיהם הרגילות, הרי שהם רואים הצלחה כל זמן שדרכיהם והזמנים תואמים אלה את אלה, ואם אינם תואמים, בני אדם אלה נכשלים.

אני סבור בהחלט שמוטב להיות נסר ומתפרץ מאשר זהיר, כי אלת המזל, אישה היא, ומי שרוצה להכניע אותה תחתיו חייב להכותה ולכבוש אותה בכוח. ואפשר לראות שהיא מתמסרת יותר לנוהגים בה כך מאשר לנוהגים בקור מזג.

ועל כן, כמו אישה, היא ידידת הצעירים, כי הם זהירים פחות, נסערים יותר, ובעוז רב יותר שולטים בה.