מוטיבציה פנימית ללמידה

מה לעשות כשהילד לא רוצה ללמוד? איך גורמים לילד לאהוב את הלימודים? כיצד יוצרים בילד מוטיבציה פנימית ללמידה?

הקדמה.

הורים ומחנכים סבורים שהדרך העיקרית לעורר מוטיבציה ללמידה בקרב ילדים, היא על ידי שימוש בהפחדות ועונשים. שיטות מהסוג הזה יכולות להניב תוצאות חיוביות בחלק גדול מהמקרים, אך בטווח הארוך הן מותירות רושם שלילי בלב הילדים, לגבי לימודים באופן כללי, וגם לגבי האדם שבחר לחנך אותם בגישה זו.

ראוי להבין שילדים קטנים באים לעולם מלאים בתחושת סקרנות פנימית. התחושה הזו מניעה אותם ללמוד ולחקור כל מה שחדש עבורם. הם שואלים המון שאלות ומנסים לעקוב בדעתם אחרי הבעות פנים, קולות, מראות וצבעים, במטרה להכיר וללמוד את הסביבה שלהם. עם הזמן, הרצון שלהם ללמוד ולהבין את עצמם, ואת העולם סביבם הולך ודועך. ויש לזה קשר ישיר לדרך שבה חינכו אותם.

מחנך טוב אמור לדעת לנתב את המוטיבציה של הילדים למקומות הנכונים, ובמקרים בהם המוטיבציה שלהם כבר הספיקה לדעוך, עליו לדעת לעורר בהם אותה שוב מחדש.

מהי מוטיבציה ואילו סוגי מוטיבציה קיימים?

מהי מוטיבציה? המושג מוטיבציה מתייחס לרצון של האדם להשקיע זמן ומאמץ בפעילות מסוימת, גם כאשר זה כרוך בקשיים ועלול לגבות ממנו מחיר גבוה.

נהוג לחלק את סוגי המוטיבציה למספר סוגים שונים, הנעים בין שני קצוות. בקצה האחד – מוטיבציה פנימית, ובקצה השני – מוטיבציה חיצונית.

לצורך העניין, מוטיבציה פנימית ללמידה תבוא לידי ביטוי במצבים בהם הילד רוצה ללמוד, בעיקר משום שהוא רוצה להתעמק ולהבין, הוא נהנה מהלימוד עצמו. המניעים העיקריים שלו נובעים ממקור פנימי ואמיתי בתוכו.

מוטיבציה חיצונית ללמידה, מתייחסת למצבים בהם הילד רוצה ללמוד, אך בעיקר כדי להשיג מטרות אחרות ולא לשם הלימוד עצמו, או למצבים בהם הילד מכריח את עצמו ללמוד משום שהוא מפחד להיענש, או חושש מפני השלכות עתידיות.

אז אפשר לומר שבקצה האחד, מוטיבציה חיצונית, היא כמו אהבה התלויה בדבר – אהבה המונעת מתוך אינטרס ותלויה בסיבות אחרות. לעומתה, מוטיבציה פנימית, היא כאהבה שאינה תלויה בדבר – אהבה תמימה ופשוטה, נקייה מכל אינטרס.

מבין שתי האפשרויות הנ”ל, הראשונה עדיפה בלי ספק. ולמרות שאנחנו, כהורים, מורים ומחנכים בעלי השפעה רבה על הילדים, זה עדיין לא תמיד תלוי אך ורק בנו. יחד עם זאת, עלינו תמיד לשאוף לנסות להוביל את הילדים ולגרום להם לאהוב את הלימודים שלהם ולאהוב כל דבר שהם עושה בחייהם.

אם הילד יאהב ללמוד, לא נצטרך להילחם בו ולנסות לשכנע אותו להכין שיעורי בית. ולא נטרך להיות קפדנים עמו ולנסות להחדיר בו משמעת וריכוז. אם הוא יאהב את הלימודים, הרצון שלו ללמוד יתעורר לבד מעצמו, ובנוסף הוא יהיה ערני ומרוכז יותר, כי כשאנחנו אוהבים משהו, אנחנו מרוכזים בו, ורוצים לעשות אותו כמה שיותר.

איך לעורר מוטיבציה?

אז נתחיל עם עיקרון כללי ומהותי ביצירת מוטיבציה. כדי לגרום למישהו לרצות משהו או לעורר בו מוטיבציה לדבר מסוים, עלינו להציג בפניו את היתרונות שיש בדבר. ואם אנחנו רוצים לגרום לו להתרחק מפעילות מסויימת, עלינו להראות לו את החסרונות הקיימים בה.

אם משהו נתפס בעינינו כחסר, כדבר בעל חסרנות ופגמים, אנחנו ממילא פחות רוצים אותו. וכאשר משהו נתפס בעינינו כדבר שיש בו יתרונות, יותר מאשר חסרונות, אז אנחנו רוצים אותו יותר, כי אנחנו חושבים שהוא יותר טוב עבורנו.

לדוגמה: אם אנחנו רוצים לגרום לילד שלנו לרצות לאכול בריא, עלינו להציג בפניו את היתרונות בלאכול בריא, ובעיקר את היתרונות שהוא בעצמו ישיג מתזונה נכונה ובריאה.

למשל, אפשר לומר לו שאוכל בריא מפחית את הסיכוי שלו לעלות במשקל, מעלה את רמת האנרגיה שלו בגוף, מעלה את רמת הריכוז, גורם למראה טוב יותר של עור הפנים וכו’.

חשוב כמובן להעביר לו את המסר בעיתוי המתאים ודאוג להציג זאת באופן שהוא יבין את חשיבות היתרונות עבורו. ככל שנגרום לילד לחשוב שתזונה בריאה טובה עבורו, כך אנו נגדיל את הסיכוי שהילד ירצה לאכול בריא.

עלינו לשים לב שאנחנו מתמקדים ביתרונות הרלוונטיים עבורו ולא עבורנו. אם נאמר לילד שתזונה נכונה ובריאה מפחיתה את הסיכוי לחלות באלצהיימר, יתרון כזה כנראה לא ידבר אליו ממש, ולכן גם לא יעזור לנו לעורר בו מוטיבציה לשמור על תזונה נכונה ובריאה.

הערה: מי שמעוניין להרחיב בנושא יכול למצוא כאן מאמרים ומידע נוסף.

העיקרון הנ”ל הוא עיקרון כללי שעלינו לזכור. הוא לא שם את הדגש על מוטיבציה פנימית אמיתית כפי שאנו שואפים, אך לפעמים עלינו לספק לילד סיבות חיצוניות כדי לגרום לו לרצות משהו. וזה למרות שבאופן כללי עדיף לנו להימנע מכך. הרמב”ם הסביר את הנושא הזה באמצעות משל המתאר את דרך החינוך של נער קטן.

מוטיבציה פנימית ללמידה

ובאופן ממוקד יותר, אם אנחנו רוצים לעורר בילדים מוטיבציה פנימית להשקעה בלימודים, מה שעלינו לעשות זה להסביר להם כיצד הלימודים מתקשרים אליהם באופן אישי ומסייעים להם לגלות ולהבין את עצמם.

המחנך צריך לדעת להסביר לתלמידים כיצד הלימודים בבית הספר או בכל מקום אחר, מסייעים לילד לגלות את היכולות האישיות שלו, וכיצד באמצעות למידה של כל תחום או נושא לימודי באשר הוא, הילד לומד על עצמו. דרכו הוא לומד להבין את עצמו טוב יותר, מה שיוביל לזה שהוא ירגיש טוב יותר מבפנים.

תחושת תסכול היא תחושה פנימית הנובעת מחוסר הבנה שלנו את עצמנו. וככל שהילד יבין את עצמו טוב יותר, כך הוא גם ירגיש פחות מתוסכל וגם ילמד לאהוב את עצמו ולקבל את עצמו יותר.

וזו הדרך הנכונה לבנות בילדים מוטיבציה להשקעה בלימודים. אם נשים את הדגש על הבנה ונדאג להסביר לילד איך כל דבר שהוא לומד מתקשר אליו באופן אישי ומסייע לו ללמוד גם על עצמו, כך אנו נעזור לו לטפח בקרבו מוטיבציה ללמידה אמיתית ונקייה, מוטיבציה פנימית.

לשם כך, על המחנך להבין כיצד הנושאים שהוא מלמד עוזרים לו להבין את עצמו, כדי שיהיה לו קל יותר להסביר זאת לתלמידיו. חשוב להבין שכל נושא או תחום לימודי, בין אם זה היסטוריה, ספרות מתמטיקה או כימיה, ובין אם נושא הלימוד הוא פונקציות מעריכיות, שירת ימי הביניים, מבנה האטום או כל דבר אחר, רלוונטי עבורנו באופן אישי ואנו יכולים באמצעותו ללמוד דברים חדשים על עצמנו.

לדוגמה: אנחנו רוצים ללמד את הילד מהי אינדוקציה. עלינו קודם כל להסביר לו שאינדוקציה אינה מושג תלוש אשר ישמש אותו אך ורק בבית הספר. עלינו לגרום לו להבין שאינדוקציה תסייע לו בכל תחומי החיים.

מהי אינדוקציה? אינדוקציה היא שיטה לוגית להסקת מסקנות מן הפרט אל הכלל. ולצורך העניין, עלינו לשלב דוגמאות שימחישו לו כיצד אינדוקציה מתייחסת למקרים יומיומיים הקשורים אליו באופן אישי.

ועדיף להתחיל עם שאלה שתעורר בו סקרנות, אפשר למשל לנסח את השאלה הבאה: אם אני רוצה גלידה, אני רוצה לשחק במחשב, רוצה ללכת לים או לעשות כל דבר אחר, זה אומר שאני אוהב לעשות אותו, אחרת לא הייתי רוצה אותו. האם אני יכול להסיק מכך גם לגבי שאר הרצונות שלי? האם תמיד כשאנחנו רוצים משהו, זה בהכרח אומר שאנחנו אוהבים לעשות אותו?

השאלה הזאת מתייחסת להסקת מסקנה ככלית מתוך מספר מקרים פרטיים. בדרך זו, אנו מדגימים לו כיצד יכולת אינדוקטיבית יכולה לסייע לו להבין את עצמו טוב יותר ולגלות דברים חדשים על עצמו. אנו גורמים לו להבין שהלימודים בבית הספר מעניקים לו כלים חיוניים לחיים. וכמו שכבר הזכרנו, זה לא משנה מהו הנושא הנלמד כרגע, אפשר ללמוד על עצמנו דרך כל תחום.

שיטת הפילוסופים לעורר מוטיבציה ללמידה.

פילוסופים הם ממש אמנים בלעורר מוטיבציה ללמידה. הם יודעים להבתטא באופן שיגרום לתלמידים שלהם או הקוראים בספריהם לרצות ללמוד ולהעמיק עוד ועוד. הם יודעים כיצד ליצור חוויה של התחדשות שכלית.

הרמב”ם הוא דוגמה קלאסית למחנך מעורר השראה ומעורר מוטיבציה. אחת הדרכים הנפוצות ביותר היא לגרום לתלמידים להבין שבעומק הדברים מסתתרים סודות שרק על ידי התבוננות עמוקה ניתן לגלותם.

קריאה בספריו מרגישה כמו צלילה לעומק הנפש ולתוך זרמי ים המחשבה. תחושה של חיפוש מטמון וניסיון לפתור חידה מסקרנת,.

הנה כמה ציטוטים להמחשה מכתביו של הרמב”ם:

כל אלו דברים עמוקים והם סתרי תורה באמת, והם הסודות הנזכרים תמיד בספרי הנביאים ובדברי חכמים ז”ל..

המטרה במאמר זה, הוא מה שכבר הודעתיך בהקדמה, והוא ביאור דברים קשים בתורה, וגילוי אמיתת סודותיה אשר הם למעלה מהבנת ההמון..

ודע, כי כאשר ירצה אחד השלמים כפי מעלת שלמותו, לומר דבר ממה שהבין מן הסודות הללו, בין בפיו בין בקולמוסו, לא יוכל לבאר ואפילו כדי השגתו ביאור שלם באופן מסודר..

אל תקל בביאור גדולי חכמי ישראל בו, לפי שהוא סוד מסודות המציאות וסתר מסתרי תורה..

מורה נבוכים

 

ובאותו אופן, אפלטון כתב את משל המערה לפני כמעט אלפיים שנים. מאז ועד היום משל המערה מצטייר בעיני הקוראים כסוד כמוס שטרם פוצח. אפלטון דאג לבנות מסתוריות ואניגמתיות סביב יצירותיו, מה שעושה חשק לקרוא אותן שוב ושוב, אולי הפעם נשים לב לרמז חדש שיעזור לנו לפתור את החידה הגדולה של החיים.

אריסטו דאג להסביר את חשיבות הלימוד וההתבוננות בכל תחומי החיים. זה חשוב משום שתלמיד יכול לומר לעצמו שנושא מסוים אינו רלוונטי עבורו ועל נושא אחר שהוא חשוב יותר, ולכן יזנח את האחד ויבכר את האחר.

ואלה דברי אריסטו:

חובה בהחלט להתבונן בכל המציאות כפי שהיא, כדי שניקח מכל דבר ודבר הקדמות נכונות שיועילו לנו במחקרינו.

מילים אלו נכתבו בהקדמה לספרו, ומדוע? כדי לגרום לקוראים לשים לב היטב לטקסט, להקפיד להתבונן על כל מילה וכל פסיק, ולא לזנוח שום נושא. הכל חשוב והכל דורש התבוננות ועיון.