עצות בחינוך ילדים

שלושה עצות ודגשים חשובים לחינוך מודע. הפרדה בין הילד למעשים שלו, על הצלחה וכישלון, והעברת ביקורת בדרך הנכונה.

חינוך מודע

שלוש עצות קצרות וחשובות מאוד בחינוך ילדים.

1. הפרדה בין הילד למעשים שלו – ראוי לעשות הפרדה בין הילד לבין המעשים שהילד עשה.
למשל:  לא נאמר לילד שהוא לא בסדר, אלא עדיף שנאמר לו שהוא עשה משהו לא בסדר. באותו אופן, לא נאמר לילד שהוא שקרן, אלא שהפעם אנחנו חושבים שהוא שיקר לנו. ולא נאמר לו שהוא ילד רע, אלא שהוא עשה מעשה רע. ההבדל בין ההתבטאויות הוא בכך שהראשונה עלולה לקבע בתודעת הילד את האמונה שהוא הבעיה. קיימת הסכנה שנגרום לו לחשוב שמדובר בעניין הקשור באופיו או בתכונה מולדת שלו. כתוצאה מכך, הוא יכול לחשוב שאין באפשרותו לבחור לפעול אחרת. צורת הביטוי השנייה מפרידה את המעשים של הילד מהילד, ומעבירה לו את המסר שלהבא הוא יכול לבחור לפעול אחרת, והדבר תלוי בו.

2. הצלחה וכישלון – רצוי לא לתגמל את הילד על הציונים שלו, עדיף שנשבח אותו על ההשקעה שלו  ועל ההתמדה שלו בלימודים.
פידבק המתבסס על ציונים והצלחות, הוא תגמול מסוכן עבור הילד ויכול להוביל לכך שהילד יפתח חרדת כישלון. אם נתגמל אותו על ציוניו הגבוהים, כאשר הוא יקבל ציונים נמוכים, הוא ירגיש מאוכזב מעצמו, הוא לא ירצה את עצמו, וממילא יווצר בו חשש תמידי מפני טעויות או כשלונות עתידיים. המסר שאנחנו מעבירים לו כהורים או כמחנכים, הוא שאנחנו אוהבים אותו רק כאשר הוא מצליח, ואנחנו פחות אוהבים אותו כאשר הוא נכשל. המסר שעלינו להעביר לו הוא שלא משנה לנו אם הוא מצליח או נכשל, אנחנו אוהבים אותו על כל פנים.

3. ביקורת – איך מעבירים ביקורת בצורה יעילה ונכונה?
אני לא אוהב נוסחאות, אך אם בכל זאת אנסה לנסח משהו, הייתי אומר שאם אנחנו רוצים שהביקורת שלנו תתקבל בהבנה אצל הילד, עדיף לנו: להתחיל במחמאות, לסיים במחמאות, ובאמצע לומר את הביקורת שלנו כלפיו, בצורה מאוזנת ושקולה. וכמובן שאין באמת צורך להיות מקובעים על נוסחה כזו או אחרת, כדי להעביר ביקורת בצורה יעילה. העיקר שהביקורת תתקבל בצורה חיובית והילד לא ירגיש שאנחנו מאשימים אותו במשהו. וכיצד ניתן להעיר הערה, בלי לגרום לילד לחוש אשמה? אז אם למשל אנחנו רוצים לומר לילד שהוא לא מספיק משקיע בלימודים, עלינו קודם כל להראות לו שאנחנו מבינים אותו. אז אפשר לומר לו שגם אנחנו כילדים לא אהבנו ללמוד ממש, או שנאמר לו שהרבה ילדים לא אוהבים ללמוד. כלומר, עלינו להראות לו שמהיבט מסוים זה טבעי ואף בסדר שהוא לא משקיע בלימודים, וזה עניין מהותי וחשוב מאוד בהעברת ביקורת. אם הניסוח שלנו יגרום לילד לחשוב שאנחנו מחריגים אותו ומוציאים אותו מן הכלל, הוא עלול לחוש מותקף או מואשם. עלינו קודם לרכך אותו מעט, ורק לאחר מכן לנסות לעודד אותו להשקיע בלימודים, להסביר לו מדוע זה חשוב ולעורר בו מוטיבציה להשקעה בלימודים.