היופי צומח בדממת הנוכחות

אקהרט טולה, היופי השמיימי המתגלה בדממת הנוכחות המוחלטת. הנוכחות נחוצה כדי להפוך להיות מודעים ליופי, לגדולה, לקדושה של הטבע.

אקהרט טולה – היופי צומח בדממת הנוכחות המוחלטת הנקראת סאטורי.

מורי זן משתמשים במילה סאטורי (satori) כדי לתאר הבזק של תובנה, רגע של אין-אני ושל נוכחות מוחלטת. למרות שסאטורי אינו טרנספורמציה קבועה, היו אסירי תודה כאשר הוא פוקד אתכם, משום שהוא מעניק לכם טעם של הארה.

ייתכן שאכן חוויתם זאת פעמים רבות מבלי לדעת מה חוויתם ומבלי להכיר  בחשיבות המאורע.

נוכחות נחוצה כדי להפוך להיות מודעים ליופי, לגדולה, לקדושה של הטבע. האם הצצתם פעם בלילה בהיר אל האינסופיות של השמיים, מוכי תדהמה מהדממה המוחלטת והגודל הבלתי נתפש שלהם? האם אי פעם הקשבתם באמת לצלילי מפל זורם ביער? או לקולו של השחרור בשעת בין ערביים בערב קיץ שקט?

כדי להפוך מודע לדברים כאלה, המוח צריך להיות שקט. עליכם להניח לרגע את מטען הבעיות האישי שלכם, את העבר והעתיד, כמו גם את הידע שלכם. אחרת תראו מבלי לראות, תשמעו מבלי לשמוע. דרושה לכך נוכחות מוחלטת.

מעבר ליופי של הצורה החיצונית יש כאן דבר נוסף. דבר שאין לו שם, דבר מופלא, בלתי ניתן לתיאור, מעין מהות עמוקה, פנימית, מקודשת. בכל פעם ובכל מקום שהיופי נוכח, המהות הפנימית הזו זוהרת באופן כלשהו. היא מגלה את עצמה לפניכם רק כאשר אתם נוכחים.

האם ייתכן שמהות חסרת שם זו ונוכחותכם הן דבר אחד, אותו הדבר? האם היא הייתה יכולה להיות שם ללא נוכחותכם? העמיקו בה. גלו בעצמכם.

כאשר חוויתם רגעים אלה של נוכחות, סביר להניח שלא הבחנתם בכך שהייתם לרגע קט במצב של אין-אני. כיוון שהמרחק בין מצב הנוכחות לבין פרץ המחשבות הוא קטן מאוד.

הסאטורי ארך אולי רק כמה שניות לפני שהמחשבות נכנסו שוב לפעולה, אבל הוא התרחש. אחרת לא הייתם חווים את היופי. המחשבות אינן יכולות להכיר ביופי ולא ליצור אותו. היופי או ההוד היו שם רק למשך כמה שניות, כאשר הייתם נוכחים לגמרי.

מן הסתם, עד כה לא הצלחתם לראות את ההבדל המהותי בין התפישה, החישה חסרת המחשבה של היופי, לבין הפרשנות והתיוג שלו במחשבה: פער הזמן בין התפישה למחשבה הוא כה קטן עד שבמצב של חוסר דריכות הם נראים אחד. אולם האמת היא שברגע שהמחשבה חוזרת, כל מה שנותר הוא זיכרון של החוויה.

ככל שגדל פער הזמן בין התפישה והמחשבה, יש לבני אדם עומק רב יותר. במילים אחרות הם מודעים יותר.

אנשים רבים כלואים כל כך בראשם עד שיופי הטבע לא באמת מתקיים לגביהם. הם עשויים לומר “איזה פרח יפה”, אבל זה תיוג אוטומטי. משום שהם אינם שקטים, אינם נוכחים, הם לא באמת רואים את הפרח, לא באמת מרגישים את מהותו, את קדושתו – בדיוק כפי שהם אינם יודעים את עצמם, אינם חשים את המהות שלהם ואת הקדושה שלהם.

כיוון שאנחנו חיים בתרבות הנשלטת על ידי חשיבה, האומנות המודרנית, ארכיטקטורה, המוזיקה והספרות – מרביתן נעדרות יופי של מהות אמיתית, למעט יוצאי דופן בודדים.

הסיבה לכך היא שאנשים שיוצרים את הדברים האלה אינם מסוגלים, אפילו לרגע, לשחרר את עצמם מהמחשבות שלהם. לפיכך הם לעולם אינם נמצאים במגע עם המקום בתוכם שממנו נובעים יופי ויצירתיות אמיתיים.

החשיבה ללא הנוכחות יוצרת מפלצות, ולא רק בגלריות אומנות. הסתכלו על הנוף האורבני שלנו. שום ציוויליזציה לא הפיקה מעולם כל כך הרבה כיעור.