הטלת ספק בחושים

הטלת ספק בחושים, ספק בחוש הראיה, על הבדלים בין גווני צבעים, והטלת ספק בממצאים וראיות, מכשירי מדידה ותצפיות.

הטלת ספק בחוש הראיה.

במאמר זה נתמקד בהטלת ספק בחוש הראיה שלנו, ונתחיל עם הטענה הבאה:

טענה: אני בטוח שהשמלה הזו בצבע לבן-זהב, כי אני רואה.

הטענה מניחה שאם אנו רואים שהשמלה זהובה עם פסים לבנים, זה בהכרח מה שקורה במציאות, אך האם הסיבה מחייבת את התוצאה? האם מה שאני רואה, הוא בהכרח מה שקורה?

כדי להסביר זאת לעומק, אתייחס ספציפית לנושא הצבעים ואשתמש במושגים מעולם המדע (ניתן להגיע לאותן המסקנות גם בלי להיות בקי במושגים והנחות המדע).

מהם צבעים?

הבדלי צבעים או הבדלים בין גוונים, הם הפרשים בין אורכי גל שונים של קרינה אלקטרו מגנטית. בני אדם קולטים סט של אורכי גל מסוים, סט אורכי הגל אינו בהכרח דומה לאותו הסט שחיות קולטות או לסט שאמצעים טכנולוגים קולטים, ישנם אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לראות אורכי גל נוספים מלבד אלו שרואים רב בני האדם, כמו אינפרה אדום למשל.

אורכי גל נוספים, מוסיפים ממד חדש למציאות. ולכן “ירוק” הוא לא תכונה טבעית של הדשא, הירוק הוא ביטוי לאורך גל Y, וכחול הוא לא צבע השמיים, אלא שהוא ביטוי לאורך גל Z.

העיניים שלנו מפרשות סט של אורכי גל מסוימים כצבע כלשהו ולכל אדם יש את הפרשנות האישית שלו לצבעו של אורך גל X.

יכול להיות שאני ואתה רואים שהשמיים הם כחולים, אבל זה עדיין לא בדיוק אותו גוון של הצבע הכחול.

 

בנוסף, כל אדם יכול לפרש באופן שונה את אותו אורך הגל בדיוק, מכיוון שהפרשנות שלנו תלויה גם בסביבה. אם ניקח למשל ריבוע אפור ונשנה את הרקע סביבו מרקע בהיר לרקע כהה, בחלק מהמקרים נוכל להבחין שהפרשנות שלנו לצבע האפור משתנה. כאשר המשמעות של הסביבה משתנה, יתכן שזה יגרום לנו לפרש באופן שונה את הצבע של אותו אורך הגל בדיוק.

גורם נוסף המשפיע על צבעים הוא – הגדרות מילוליות, קל יותר לזהות צבעים שיש להם שם ספציפי שמגדיר אותם. למשל הצבע “טורקיז”, מי שלא מכיר את ההגדרה של הצבע, יתקשה להבדיל בין טורקיז לבין הצבע הירוק, ולאדם שמכיר את ההגדרה יהיה הרבה יותר קל להבחין בהבדל בין הצבעים.

 

כשהייתי ילד אני זוכר שבבית הספר שלי היו תאומים. בהתחלה יצא שבהפסקות הייתי רואה רק אחד מהם בכל פעם, לכן לא ידעתי שיש הבדל ביניהם, חשבתי שזה אותו אחד.

ברגע שמישהו אמר לי שיש הבדל ביניהם והראה לי את הסימנים הקטנים להבדל ביניהם, סימנים שלא שמתי לב אליהם קודם אז נעשיתי מודע לזה שיש כאן שניים ולא אחד.

בדיוק כמו היכולת להבחין בין צבעים, לפעמים לפני שמשהו מעיר את תשומת ליבנו לזה שקיים הבדל בין שני צבעים, זה נראה לנו שהם בדיוק אותו אחד.

 

המסקנה: הסיבה לא בהכרח מחייבת את התוצאה – מה שאנחנו רואים, זה לא בהכרח מה שקורה.

ומכיוון שראיה היא תוצאה של מחשבה עלינו לדייק את ניסוח הטענה: האם מה שאני חושב שאני רואה, זה בהכרח מה שקורה? תשובה: לא בהכרח.

האם באופן כללי מה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים, שומעים, טועמים, ממששים ומריחים, זה בהכרח אך ורק מה שקורה? האם גודל האובייקט, צורתו ומידת מוחשיותו הם קבועים ואינם ניתנים לפרשנות? תשובה: הכל ניתן לפרשנות (בטוח?).

ולכן קיימת מוגבלות מובנית בהסקת מסקנות אמפירית, מכיוון שתצפיות מחייבות תפיסת מציאות מסוימת, תצפיות הן בעצמן פעולות קוגניטיביות, הן קבועות בתוך ההבנה שלנו את האופן שבו המציאות פועלת וכאשר ההבנה שלנו משתנה, יחד עמה גם התצפיות יכולות להשתנות.