התמודדות עם חשדנות ופרנויה

החלמה מפרנויות וחשדנות יתר. תיאור מקרה ונקודות חשובות שיש לדעת כדי להתמודד עם פרנויה וחשדנות יתר.

התמודדות וטיפול בפרנויות, חשדנות וחוסר אמון

כולנו סובלים קצת מפרנויות פה ושם. אנחנו חושבים שאנשים מדברים עלינו, צוחקים עלינו, או זוממים לפגוע בנו. ולפעמים זה גם בצדק, אך אם אנו נבדוק, נגלה שברב המקרים דאגנו לריק.

במאמר זה לא ארחיב הרבה בנושא, אך אתייחס לעניין מהותי שחשוב מאוד להיות מודעים אליו, ואפילו אומר שרק עצם המודעות לעניין, היא בעצמה כבר חצי פיתרון.

אז כדי שהדברים יהיו בהירים, חיברתי משל קצר המספר על נער אחד שקרא הורוסקופ.

משל הנער שקרא הורוסקופ.

נער אחד, פתיאל שמו, קרא בעיתון שמצב הרקיע מוליד עבורו עתיד לא צפוי. והודיעו לו הכוכבים שעליו להיזהר שלא לפתח ציפיות, כי הוא עשוי להתאכזב. וראוי גם שישמור על עצמו היטב, כי יש הרוצים ברעתו.

בצהרי היום, יצא הנער לטייל עם כלבו. בדרכו, הוא הבחין שכולם סביבו נועצים בו מבטים. חשב הנער לעצמו, מדוע כולם מסתכלים עלי? יש בי משהו מוזר? ונזכר הנער במה שבישרו הכוכבים, שעליו להיות זהיר ולשמור על עצמו היטב.

והחל הנער הולך חושד באנשים סביבו, אולי הם אלו אשר רוצים ברעתו.

בדרכו תוך כדי ההליכה, נתקל במקרה בנערה, מפה לשם התפתחה לה שיחה וזרמו העניינים, וחשב שאולי הוא מצא חן בעיניה. אך זכר הנער את שאמרו הכוכבים, שעליו להיזהר ולא לפתח ציפיות.

והחל מיד לכבות את הניצוצות שעלו בקרבו. והודה בליבו לחכמי המזלות, שהזהירו אותו מראש ממה שעתיד לקרות. לאחר מכן, כשהסתיימה השיחה, שאל הנער את הנערה לשמה, וענתה: קוראים לי שגית.. אז הלכו השניים לדרכם.

וחשב הנער לעצמו, מדוע קראו לה שגית? מה המציאות מנסה לרמוז לי, אולי כי שגיתי? אולי עשיתי איזו טעות וכעת היקום רוצה ללמד אותי לקח?

והחל הנער הולך חושד במציאותו, מחשש שזו, זוממת משהו כנגדו.

מאוחר יותר, כשירדה החשכה, הנער הביט סביבו בפליאה, ושאל את עצמו, איך פתאום נעשה חשוך ברגע, וכיצד ייתכן שהוא לא הבחין בדמדומים, אולי גם הזמן קושר נגדו קשרים?

 

ואבאר מעט את רזי המשל.

למוח שלנו יש נטיה לקשור קשר בין כל מה שקורה במציאות, לבין עצמנו. המוח תמיד עסוק בשאלה, איך הדבר שאני רואה, קורא או שומע, מתקשר אלי, מה המשמעות שלו עבורי?

הנער החביב אינו מודע לנטייה של המוח שלו לקשר בין מה שקורה סביבו לבין עצמו. המסרים שהוא קיבל מאותם חכמים העוסקים בניבוי ע”י מזלות וכוכבים, שימשו טריגר עבור המוח שלו, להתחיל במלאכת קשירת הקשרים.

ואיפשהו יש בזה סוג של תמימות, ואני לא אומר את זה מתוך זלזול חלילה, בכולנו יש היבטים של תמימות, אך כשהתמימות גורמת לנו סבל, עלינו להתעורר ולשים לה קץ.

וראוי לציין שההרגל של המוח שלנו לחפש קשר בין סיבות מסוימות לתוצאות אפשריות שיכולות לקרות לנו בעתיד, הוא מצד אחד הרגל מצויין, משום שתמיד טוב לקחת בחשבון את כל האפשרויות, גם את אלו ההזויות ביותר, אך כדאי לזכור כמה דברים חשובים.

ראשית, אם אנחנו חושבים על האפשרות שקיים קשר בין האירועים השונים לבין עצמנו, עלינו גם לקחת בחשבון את האפשרות שהקשר הזה לא בהכרח מתקיים. כלומר, להיות מודעים לשני הצדדים.

לדוגמה: אני נכנס לאולם ההרצאות בעבודה ורואה מספר עמיתים שלי לעבודה מסתודדים וצוחקים ביניהם. מיד כשהם הבחינו בנוחכות שלי, הם סימנו אחד לשני, מחקו מיד את החיוך שהיה על פניהם, והיו נראים לי קצת נבוכים. אני מיד הבנתי שהם ריכלו וצחקו עלי.

הסבר: ראיתי סיטואציה מסוימת שבה אנשים מסתודדים ומדברים ביניהם. ובגלל שבדיוק ברגע שראו אותי, הם השתתקו במבוכה הסקתי מכך שהם מדברים וצוחקים עלי, כלומר, המוח שלי בחר לקשר את הסיטואציה אלי על סמך סימנים ורמזים כלשהם. אבל האם זו האמת?
אולי זה נכון והם באמת דיברו עלי, אבל כמובן שלא בהכרח. יכול להיות שהם ריכלו ביניהם על מישהו אחר והם חששו שאני אשמע את השיחה ביניהם ולכן הם השתתקו. ומדוע היו נבוכים? אולי משום שהם היו בטוחים שאני שמעתי את פרטי השיחה שלהם. כלומר, באותה מידה שאני גמרתי ביני לבין עצמי שהסיטואציה בהכרח קשורה אלי, יכולתי גם לחשוב להפך – שאין לסיטואציה שום קשר אלי. ובמקרה הזה, שניהם הגיוניים באותה מידה.

אז בעצם אם אנחנו לא בטוחים שיש קשר, אל לנו להניח שהקשר בהכרח ישנו, ואל לנו להניח שהקשר בהכרח אינו מתקיים.

והדבר השני שחשוב לזכור: כדאי לנו לפתח הרגל, למשוך תמיד את הפרשנות שלנו לאירועים לצד החיובי, ולהפריש הצידה, רגשות שעולים בנו כתוצאה מפירושים שליליים, אך לא להדחיקם לגמרי, אלא לשמור את ההיבטים השליליים איפשהו בקרבת מקום בזיכרוננו, ויחד עם זאת, לבחור ברגש החיובי. ואין בזה כל סתירה.

וכל זה אמנם רק בקצרה, אך אלו הם עיקרי הדברים. כדאי להמשיך להתבונן בזה לעומק יותר, ושיהיה בהצלחה!