הורות מודעת

אקהרט טולה על הורות מודעת. אתם יכולים לעשות את כל הדברים הטובים והנכונים למען ילדיכם, אך אפילו המעשים הטובים ביותר אינם מספיקים.

אקהרט טולה – הורות מודעת.

ילדים רבים נוטרים טינה להוריהם וחשים כעס חבוי כלפיהם. לעתים קרובות הגורם לכך הוא חוסר אמיתיות ביחסים. הילד משתוקק לכך שההורה יעמוד לצידו כאדם, לא כממלא תפקיד, ולא משנה עד כמה מצפוני האופן שבו הוא משחק את תפקידו.

אתם יכולים לעשות את כל הדברים הטובים והנכונים למען ילדיכם, אך אפילו המעשים הטובים ביותר אינם מספיקים. למעשה, העשייה לעולם אינה מספקת כל עוד אתם מזניחים את ההוויה.

האגו אינו יודע על ההוויה, אך הוא מאמין שהעשייה היא שתציל אתכם. אם אתם נתונים לשליטת האגו, אתם מאמינים שבכך שתעשו עוד ועוד תצברו די “עשייה” כדי שבשלב כלשהו בעתיד תרגישו שלמים.

זה לא יקרה. אתם רק תאבדו את עצמכם בעשייה. הציוויליזציה כולה אובדת בתוך עשייה שאינה מושרשת בהוויה, ולכן היא נעשית חסרת טעם.

כיצד ניתן להחדיר הוויה לאורח החיים העמוס של המשפחה? ליחסיכם עם ילדיכם? המפתח לכך הוא הענקת תשומת לב לילדיכם.

הראשון הוא תשומת לב המבוססת על צורה. תשומת הלב המבוססת על צורה קשורה תמיד לעשייה או להערכה. “האם הכנת שיעורי בית? תאכל ארוחת ערב. נקה את החדר שלך. צחצח את השיניים. עשה את זה. הפסק לעשות את ההוא. הזדרז, התארגן.”

מהו הדבר הבא שעלינו לעשות? שאלה זו מסכמת את האופי של חיי המשפחה בבתים רבים. מובן שתשומת הלב המבוססת על צורה נחוצה, אך אם זה כל מה שיש ביחסיכם עם ילדיכם, הרי הממד החיוני ביותר חסר וההוויה מטשטשת על ידי עשייה, על ידי “דאגות העולם”.

תשומת הלב נטולת הצורה היא בלתי נפרדת מממד ההוויה. איך זה עובד?

כאשר אתם מביטים בילדיכם, מקשיבים להם, נוגעים בהם או עוזרים להם, אתם ערניים, דוממים, נוכחים לגמרי, ואינכם רוצים שום דבר חוץ מאותו הרגע כפי שהוא. בדרך זו אתם מפנים מקום להוויה.

באותו רגע, אם אתם נוכחים, אינכם אבא או אמא. אתם הערנות, הדממה, הנוכחות שהיא הקשבה, התבוננות, מגע, אפילו דיבור. אתם ההוויה שמאחורי העשייה.