הגיגים – חלק ב

ציטוטים נבחרים מאת הפילוסוף בלז פסקל, מספרו "הגיגים" וציטוטים נבחרים נוספים המובאים ממקורות אחרים - חלק ב.

תוכן עניינים

ציטוטים נבחרים מהספר “הגיגים”.

לשקר כדי לשקר

גם אם האנשים לא מוצאים טובת הנאה בדבריהם, אין להסיק מכך נחרצות שהם לא משקרים, כיוון שיש אנשים המשקרים לשם השקר בלבד.

לזכור את חובתנו

כשהתשוקה מניעה אותנו לעשות מעשה כלשהו, אנחנו שוכחים את חובתנו. למשל, כשאנחנו אוהבים ספר וקוראים בו בזמן שמוטל עלינו לעשות דבר מה אחר. אבל כדי לזכור את חובתנו, עלינו להזכיר לעצמנו לבצע דבר מה השנוא עלינו; או אז אנו מתנצלים על שמוטל עלינו דבר אחר לעשותו, ובדרך זו זוכרים את חובתנו.

רכילות

אני בטוח שאילו ידעו כל בני האדם מה אומרים אלה על אלה, לא היו בעולם כולו ולו ארבעה ידידים. דבר זה ניכר במריבות הפורצות עקב פיסות מידע הדולפות החוצה מפעם לפעם.

קרבות ונצחונות, ויכוחים ואמיתות

הקרב הוא שמושך את לבנו, לא הניצחון. אנחנו נהנים לצפות בבעלי חיים הנלחמים זה בזה, אך לא במנצח המתעמר במנוצח. למה אנחנו מייחלים, אם לא לרגע הניצחון הסופי? אך ברגע התרחשותו, אנחנו כבר מואסים בו. הוא הדין במשחק ובחיפוש אחר האמת. בפולמוסים, אנחנו אוהבים את צחצוחי החרבות בין הדעות השונות; אך להתבונן באמת הנגלית, כלל וכלל לא. כדי להסתכל בה בהנאה, יש לחזות בה בוקעת מתוך הוויכוח. הוא הדין בתשוקות: הנאה גלומה בצפייה במאבק בין שני ניגודים, אך אם אחד מהם זוכה בכתר, זו כבר אכזריות. לעולם איננו נוהים אחר הדברים עצמם, אלא אחרי החיפוש. כך גם בהצגות תאטרון: סצנות נעימות שסכנה לא מרחפת עליהן הן חסרות ערך, בדומה לסצנות של עליבות קיצונית וחסרת תוחלת, של אהבות אלימות ושל קשיחות גסה.

שני קלסתרים

שני קלסתרים דומים, שאף אחד מהם לא מצחיק במיוחד, מצחיקים ביחד בגלל עצם הדמיון ביניהם.

הדמיון בטבע

הטבע מחקה את עצמו. זרע שנטמן באדמה פוריה, מניב. עקרון שנטמן בשכל פורה, מניב. המספרים מחקים את המרחב, אף שטבעם שונה מאוד מטבעו. הכול נוצר ומנוהל על ידי אדון אחד: השורש, הענפים והפירות; העקרונות והתוצאות.

שתילת מחשבות והטיית דעה

מה קשה להציג דבר לשיפוטו של אדם אחר בלי לפגום בשיפוטו בעצם דרך הצגתנו אותו בפניו! אם נגיד: “אני חושב שזה יפה”, “אני חושב שזה סתום”, וכו’, כי אז נטה את דמיונו לכיוון דעה זו, או, לחלופין, נעורר כלפיה התנגדות. מוטב לשתוק ואז ישפוט האחר את הדבר כהווייתו, כלומר כהווייתו באותו רגע, ובהתאם למה ששאר התנאים להם איננו אחראים הנחו אותו. אנחנו, לפחות, לא נשפיע עליו כלל; אלא אם כן שתיקה זו שלנו תשפיע בדרכה, בהתאם להטיה ולפרשנות שהאחר יקנה לה, או לפי הפענוח שלו את המחוות וארשת הפנים שלנו או את גון קולנו, אם הוא בקיא בתורת הפיזיונומיה. עד כדי כך קשה שלא להסיט את השיפוט מיסודו הטבעי, או ליתר דיוק, עד כדי כך הוא רפה וחסר יציבות.

ביקורת על החינוך

מחנכים את בני האדם מילדות לדאוג לכבודם, לרכושם, לידידיהם, וכן לכבודם ולרכושם של הידידים שלהם. מכבירים עליהם עניינים לעסוק בהם, שפות לרכוש, תרגילים. מלמדים אותם שלא יהיו מאושרים אם לא שפר מצב בריאותם, כבודם, ממונם וממונם של ידידיהם, ושדי בחסרונו של אחד מכל אלה כדי שיהיו אומללים. באופן זה מטילים עליהם מטלות ועיסוקים שמדריכים את מנוחתם מהנץ החמה. תאמרו: “איזו דרך משונה לעשותם מאושרים! וכי יש דרך מוצלחת יותר לעשותם אומללים?” אמת! ומה אפשר לעשות? די לפטור אותם מכל אותם עיסוקים. או אז יביטו בעצמם, יהרהרו במי שהם, מאין הם באים, לאן הם הולכים. על כן מוטב לא להכביר עליהם עודף עיסוקים והסחות דעת. וכך, לאחר שנרקחו עבורם עניינים וטרדות לעייפה, אם יזכו להפוגה כלשהי, נמליץ להם להקדישה להסחת דעת, למשחק ולהתעסקות מתמדת. מה נבוב ומלא רפש לבו של אדם!

הבלי העולם

הבל הרוח כה מושרשת בלב האדם, שגם חייל, משרת, טבח או סבל מתרברבים ושואפים לקנות לעצמם מעריצים. גם הפילוסופים רוצים מעריצים. ואלה שכותבים בגנות העניין, כמהים להכרה ככותבים בעלי שיעור קומה. ואלה שקוראים את חיבוריהם, כמהים להכרה בכך שקראו. ואולי גם אני, שכותב דברים אלה, משתוקק לכך. וגם אלה שיקראו אותם, אולי..

סוד ההנאה

אנחנו אומללים כל כך עד שאין ביכולתנו ליהנות מדבר אלא אם כן כישלונו גורם לנו רוגז. והרי אלף תקלות עשויות להתרחש, ומתרחשות, בכל רגע. מי שימצא את סוד ההנאה מהטוב בלי להטריד את עצמו בניגודו הרע, ייגע בעצם העניין: זוהי התנועה הנצחית.

תמונת מצב האנושות

נדמיין אפוא קבוצת אנשים אזוקים, כולם נידונים למוות. מדי יום נשחטים אחדים מהם לנגד עיני האחרים, והנותרים רואים את גורלם בגורל רעיהם, ומביטים זה בזה בצער ובייאוש בעודם ממתינים לתורם. זוהי תמונת המצב האנושי.

מי הניחני כאן?

כשאני מתבונן בתוחלת חיי הקצרה, הנבלעת בנצח שקדם לה ושיבוא אחריה, כשאני מתבונן בחלל הקטן שאני ממלא או אף רואה, המושלך בתוך מרחבים עצומים לאינסוף שאיני מכיר ושאינם מכירים אותי, אני נתקף פחד ופליאה נוכח היותי כאן ולא במקום אחר; שהרי אין כל סיבה שאהיה כאן ולא במקום אחר, עכשיו ולא בכל זמן אחר. מי הניחני כאן? בשם איזו פקודה או הוראה נועדו לי מקום זה וזמן זה?

אתאיסטים

איזו סיבה יש להם לומר שאי אפשר לקום לתחייה? מה קשה יותר, להיוולד או להיוולד מחדש — שמה שלא היה מעולם יהיה, או שמה שהיה ימשיך להיות? האם קשה יותר להגיע להוויה מאשר לחזור אליה? ההרגל הופך עבורנו את האחד קל, והיעדר ההרגל הופך את השני בלתי אפשרי; הרי לכם הלך רוח נפוץ!

טבעו של האינסוף

אנו מכירים בכך שקיים אינסוף, אך לא יודעים מה טבעו. בדומה לכך אנו יודעים שהמספרים אינם יכולים להיות סופיים, ומכאן שקיים אינסוף מספרי. אלא שאיננו יודעים מהו: טעות לומר שהוא זוגי, וטעות לומר שהוא אי־זוגי; שכן אם נוסיף לו יחידה אחת, לא ישתנה דבר בטבעו. ובכל זאת הוא מספר, וכל מספר הוא זוגי או אי־זוגי (אף כי הדבר תקף לכל מספר סופי). על כן נוכל לדעת שאלוהים קיים בלי שנוכל לדעת מהו.

הסופי מתאפס

הסופי מתאפס נוכח האינסופי, ונהיה אין צרוף.

עץ או פלי

ובכן, נבחן נקודה זו ונגיד: “אלוהים קיים, או שאינו קיים”. אבל לאיזה צד נטה את לבבנו? התבונה אינה יכולה לחרוץ משפט בנושא: כאוס אינסופי חוצץ בינינו. משחק מתנהל בקצהו של מרחק אינסופי זה, מה יראה המטבע, עץ או פלי? על מה תהמר? באמצעות התבונה לא תוכל להכריע לכאן או לכאן, באמצעות התבונה לא תוכל להגן על אף טענה. אל תאשים אפוא בטעות את אלה שהכריעו, כי בעניין זה אין לך מושג. “אם כך אגנה אותם לא על כך שהגיעו להכרעה זו, אלא על כך שהגיעו להכרעה בכלל, כיוון שגם אם מי שבחר עץ ומי שבחר פלי טועים טעות שווה, הרי ששניהם טועים. והדבר הנכון לעשותו הוא לא להמר כלל.

רעב

אם איננו מואסים באכילה ובשינה מדי יום ביומו, הרי זה משום שהרעב מתחדש שוב ושוב, וכמוהו הצורך בשינה; אילולא כן היינו מואסים בהם. בדומה לכך, באין רעב לדברים שברוח, האדם מואס בהם. ברעב לצדק: האושר השמימי.

תבונה

אוגוסטינוס הקדוש: התבונה לא הייתה נכנעת לְעולם, אילולא הגיעה למסקנה כי יש מקרים שבהם עליה להיכנע. מכאן שנכון שתיכנע כאשר היא מסיקה שעליה להיכנע.

סימן לאמת

היא סימן קלוקל של אמת: דברים ודאיים רבים עומדים בסתירה זה לזה; דברים כוזבים רבים אינם מסגירים כל סתירה בתוכם. הסתירה אינה מסמנת כזב, כשם שהאי־סתירה אינה מסמנת אמת.

השופט מלאכתו

אם אדם שופט את מלאכתו מיד לאחר שסיימהּ, הוא עדיין משוחד על ידה. אם ישפוט אותה זמן רב מדי לאחר סיומה, לבו יאטם אליה. הוא הדין בציורים: אם מסתכלים בהם מנקודה רחוקה או קרובה מדי. קיימת נקודה מדויקת אחת שהיא המקום הנכון: כל יתר המקומות קרובים מדי או רחוקים מדי, גבוהים מדי או נמוכים מדי. באמנות הציור, הפרספקטיבה היא הקובעת את המקום הנכון. אך מי ידע להצביע עליו בתחום האמת והמוסר?

 

ציטוטים נבחרים נוספים מאת בלז פסקל.

יותר ופחות

אם לא היה לי די זמן כדי לכתוב לך מכתב קצר יותר.

היגיון לאהבה

לאהבה יש היגיון שההיגיון לא יכול להבין.

מחשבות על העבר והעתיד

כשכל אחד יבחן מחשבותיו הוא ימצאן עסוקות כולן בעתיד ובעבר. על ההווה אין אנו חושבים כלל, ואם אנו חושבים עליו, זה אינו אלא על מנת להאיר ולערוך את העתיד. לכן, לעולם אין אנו חיים, אך לחיות אנו מקווים; ואנו מוכנים תמיד להיות מאושרים. זה בלתי נמנע שאין אנו מאושרים לעולם.