הדרך היחידה היא הבנה

מי שיתבונן היטב על מהות הצורות יראה את האמת, והדרך היחידה להגיע לכך היא ע"י הבנה בלבד! ושאר הדרכים הן שקר.

הבנה בלבד, זו הדרך היחידה.

כי מי שמקשיב לעצות של החכם האמיתי כפי מה שהן, בלי לסור מהן ימין או שמאל, דהיינו, שהאדם לא מוסיף ולא גורע, מהשכל של החכם האמיתי, אלא נצמד לשכל של החכם האמיתי, בלי שום תוספות של שקר, הוא מגיע בבטחה, לשלמות שאין שלמות אחריה וכולי.

אבל, ברגע שהאדם לוקח את השכל של החכם האמיתי, והוא משנה אותו קצת, דהיינו, שהאדם מוסיף עליו קצת, או גורע ממנו קצת וכיו”ב, והאדם מנסה להיצמד, למה שנדמה לו שהוא השכל של החכם האמיתי, אחרי שהוא כבר שינה אותו קצת, על ידי זה נוצר אצל האדם שקר וסבל.

והכוונה היא, כי כפי שכבר הובהר והוסבר, כל השכל שיש בספר הזה, וכל השכל של החכם האמיתי, הוא כולו רק הקדמות בלבד, אל שכל אחר לגמרי, שהוא נמצא מחוץ לכל ההגדרות באשר הן. והאדם מוכרח לזכור תמיד, כי התכלית היא, לא להיאחז בשום צורה של מציאות ושל רעיון כלשהו, וגם לא בצורה של השכל, שהחכם האמיתי מגלה לאדם. כי כל צורות השכל האלו, הן רק צורות מוגדרות בלבד, שגם בהן אין שלמות. והן מביאות את האדם אל השלמות, אבל אין בהן שלמות.

וכאשר האדם מנסה להתקדם ולקדם את עצמו, הוא מגדיר עבור עצמו מטרה מוגדרת. והמטרה המוגדרת היחידה שאותה צריך האדם להגדיר עבור עצמו, היא להבין את המציאות, כפי מה שהיא באמת, בלי כל אינטרס כלשהו. אלא להבין את האמת, באשר היא, כפי מה שהיא. בלי רצון להבין אמת כלשהי, בצורה כלשהי וכיו”ב, אלא להבין את האמת, באשר היא, גם אם הצורה שלה, נראית כלא הגיונית וכולי.

ועל האדם לזכור, שהחכם האמיתי מלמד את האדם דבר אחד ויחיד, והוא, להבין את המציאות, בלי קשר לשום צורה חיצונית של המציאות. והאדם לא צריך לשנות את המציאות בשום צורה שהיא. לא ברמה החיצונית, וגם לא ברמה הפנימית. דהיינו, שהאדם לא צריך להפסיק או להתחיל לרצות דבר כלשהו, והאדם לא צריך לנסות לשנות את הרגשות שלו. וכל שכן, שהאדם לא צריך לשנות את המציאות שחיצונית לו. אבל האדם, כן מוכרח להבין את עצמו באמת ובשלמות.

כגון לדוגמא שהאדם רעב, והוא מרגיש מכך רע, שאז הוא אוכל. שהאדם מוכרח להבין, למה הוא רוצה לאכול. וזה בסדר גמור שהאדם רוצה לאכול, אבל האדם מוכרח להבין, למה הוא רוצה לאכול. או לדוגמא שהאדם כועס על איזה דבר. שזה בסדר גמור לכעוס, אם האדם באמת חפץ בכך, בבחירה חופשית מלאה. אבל האדם מוכרח להבין, למה באמת הוא כועס. ולהבין למה באמת, פירושו, להבין את האירוע, מנקודת מבט, שהיא חיצונית לכל האירועים של המציאות. עד שהאדם רואה את האמת, שבאמת הצורה של הנפרדות, היא באחדות, עם האחדות האין סופית, שהיא חסרת כל צורה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים.

והחכם האמיתי רוצה להביא את האדם, לחוויית השלמות האמיתית, שהיא חיבור ההפכים. וחיבור ההפכים, פירושו, שהאדם, בו זמנית, נמצא בצורות שונות ומנוגדות מבחינת הרגשות שלו / הרצון שלו / השכל שלו / החוויה שלו וכולי. שרק כאשר האדם נמצא בדבר והיפוכו בו זמנית, רק זו השלמות, שאינה חסרה צורה כלשהי. ואז זו השתוות של אמת, שבה האדם יכול לרצות צורה מוגדרת ורצון מוגדר, ואעפ”כ להישאר בחוויה של אין סוף רצון שאינו מוגדר כלל. שהצורה והמהות, הם אחד.

וכאשר האדם מסלף את דברי החכם האמת, הוא ממציא לעצמו דרך חדשה של טעות ושל סבל. כי יש כאלו שנוטים לחשוב, שהחכם האמת מנסה ללמד את האדם, שלא יהיה לו רצון עצמי, או שהאדם יהיה בהשתוות, שבה הוא לא רוצה שום דבר וכיו”ב.

והאמת היא, שהעדר רצון מוחלט והשתוות של אמת, היא רק כאשר היא כ”כ חזקה, עד שהיא מכילה בתוכה, את הניגוד שלה, ביחד איתה, בו זמנית בבת אחת. דהיינו, שיש לאדם העדר רצון כ”כ גדול, עד שהוא יכול לרצות ממש, ואפילו ליהנות או לסבול מהרצון שלו, ואעפ”כ הוא בו זמנית, אינו רוצה דבר כלל. וכמובן גם להפך, שיש לאדם רצון כ”כ גדול, עד שהוא רוצה את כל הדברים כולם בבת אחת. ועד שהוא מסוגל לרצות דבר אחד, יותר מכל שאר הדברים, למרות שבאמת הוא רוצה את כולם תמיד.

והאדם סובל, רק בגלל שאין לו מספיק רצון ותאוות. והאדם צריך להיות בעל תאווה כ”כ גדול, עד שהוא יוכל ליהנות מכל דבר תמיד, שאז ממילא נעלם אצל האדם, הרצון המוגבל לצורה כלשהי. ואעפ”כ, המלך האמיתי שהוא כל יכול, הוא בוחר לצמצם את רצונו העצמי, כדי שהוא יוכל ליהנות, מאחת מאין סוף הצורות הטובות עבורו. כי הכל טוב תמיד. וצריך ליצור רצון מוגדר, רק כדי שתהיה אפשרות ליהנות מצורה כלשהי. אבל, זה מתוך מקום שבו הכל באמת טוב תמיד, ולא מתוך מקום של תלות וכולי. (ובשורשו, הכל אחד ממש, ואין שום שינוי ושאלה כלל).

והחכם האמת, לא רוצה שהאדם יפסיק לרצות, אלא שהאדם יתחיל לחוות את הרצון הסופי שלו בדרך חדשה.

ואיך? על ידי התבוננות בלבד. שההבנה של האדם, את הרצון שלו עצמו, היא תשנה לאדם את החוויה, של הרצון שלו עצמו.

וכאשר האדם מסלף את דברי החכם האמת, אז הוא יוצר נפרדות. כי יש כאלו, שהשכל שלהם, לא מסוגל להכיל את זה, שהם צועדים למקום של שלמות אמיתית, שבו דבר והיפוכו מחוברים בבת אחת. ואז הם נופלים אל תוך ההגדרות של השכל. ואז הם מגדירים עבור עצמם, שהם צועדים אל מקום, שאין בו שום רצון כלל, ושבו הכל רק אחד ממש, בלי שום נפרדות כלל. והם מגדירים את האחדות, כהעדר של הנפרדות.

ואז בעצם הם יוצרים נפרדות, בין האחדות לבין הנפרדות. שמלובשת בהפרדה שהאדם עושה, בין הרצון המוגדר, לבין העדר הרצון המוגדר וכיו”ב. ועל ידי זה האדם יוצר נפרדות של שקר, וממילא, גם סבל. כי האדם מנסה להביא את עצמו, למקום שהוא שיא השקר, מקום, שבו יש רק העדר צורת רצון, בלי שום צורת רצון כלל. וזאת כמובן נפרדות, בין ההעדר, לבין הישות.

והחכם האמיתי באמת, הוא רוצה שהאדם יבוא אל השלמות, שבה דבר והיפוכו הם אחד. אבל, האדם לא יודע כיצד הוא יכול להשיג דבר שאינו מוגדר, ואז הוא מגדיר לעצמו הגדרות, כדי לנסות להשיג את ההגדרות שהוא מגדיר עבור עצמו. אבל בכך, הוא סוטה מהשכל של החכם האמת. כי החכם האמת, רוצה להביא את האדם לחוויה חדשה של החסרונות שלו, שהיא באה על ידי הבנה של אמת. והאדם מגדיר עבור עצמו, שהוא לא רוצה שום חיסרון כלל, וטוב שכך. אלא, שלא לרצות שום חיסרון כלל, גם זו הגדרה, שיש בה חיסרון.

והתהליך הזה, מתבטא גם באלו שמפרידים את אלוהים מהעולם. ונדמה להם, שהוא אין סופי ללא כל חיסרון.

ובאמת, אין סוף, הוא עצמו חיסרון, בכך שהוא חסר, חסרונות. והשלמות, היא החיבור של הסוף, עם האין סוף, לישות אחת ממש, שזהו אלוהים האמיתי, האחדות האמיתית וכולי. כפי שכבר ביארתי במקומות אחרים.

ובשורה התחתונה, על האדם לזכור תמיד, שהוא אמור להגיע, אל הדבר שאינו מוגדר כלל. כ”כ לא מוגדר, עד שהאדם יכול להיות דבר והיפוכו בבת אחת. (או, מקום שהוא כ”כ מוגדר, עד שהוא מסוגל להגדיר דבר והיפוכו, כהגדרה אחת). והדרך היחידה בעולם להשיג את החוויה הזאת, היא על ידי הבנה בלבד. כי האדם חווה, את מה שהוא מסוגל להבין בשכל שלו. ורק כאשר השכל עצמו, מבין את האמת שהכל אחד ממש, אז ורק אז, גם החוויה של האדם מרגישה את זה.

והכל אחד ממש, פירושו, שהצורה, היא באחדות עם המהות האין סופית. ואין כאן ביטול של הצורה, והיאחזות בהעדר שלה, אלא יש כאן אחדות של אמת, שבה, אין צורה ואין מהות שנפרדות זו מזו, אלא שתיהן בבת אחת. שיש גם צורת רצון סופית, וגם בו זמנית העדר צורת רצון סופית, בו זמנית בבת אחת. ורק מי שמתבונן היטב על מהות הצורות, ועל מהות מהותן של הצורות, רק הוא רואה את האמת, שבאמת הכל אחד ממש. ואז הוא גם חווה את השלמות הזאת באמת.

וכנ”ל, הדרך היחידה להגיע לכך, היא רק על ידי הבנה בלבד! וכל דרך אחרת, היא דרך של שקר ושל סבל.

שהאדם מנסה להגדיר משהו, ולהשיג אותו. ומובטח לאדם, שאם הוא ינסה להגדיר משהו ולהשיג אותו, הוא יסבול. וגם לנסות לא להגדיר שום דבר, גם זאת הגדרה, וגם זה מביא סבל. ועל האדם לא להגדיר שום דבר, גם לא להגדיר, שהוא לא רוצה להגדיר.

אבל האדם כן מוכרח לנסות להבין את המציאות. וגם את זה לעשות, בלי להגדיר מראש תשובה רצויה, לאיך ההסבר של המציאות צריך להיות. ואז בסופו של דבר, האדם רואה את האמת, שהצורה והמהות הם אחד ממש, וכך הוא גם חווה את המציאות, בכל הלבושים החיצוניים, שמשתלשלים מהחיבור הראשון שבין הצורה, לבין המהות וכולי.

לקריאה באתר המקור לחץ כאן.