בהיסח הדעת

רבי יוסף חיים - כל מעלה וגדולה ועושר לא זוכה בה האדם אלא בהיסח הדעת, אם לא יבקשנה ולא ירדפנה אז תבוא מאליה, ואם ירדפנה להשיגה, תברח ממנו.

העושר אינו בא אלא בהיסח הדעת.

כל מעלה וגדולה ועושר לא זוכה בה האדם אלא בהיסח הדעת, אם לא יבקשנה ולא ירדפנה אז תבוא מאליה, ואם ירדפנה להשיגה, תברח ממנו.

רבי יוסף חיים

מעשה באדם אחד חשוב שנהפך עליו הגלגל. והיה בעירו אדם אחד עשיר גדול ונדיב מאוד. יום אחד נדחק האדם הזה הרבה, והיה זקוק לעשרה זהובים. חשב בליבו, אלך אצל אותו עשיר נדיב ואקח ממנו עשרה זהובים או בהלוואה או במתנה.

וכשבא להיכנס לבית העשיר, לא הניח לו השומר להיכנס, משום שלא הכיר אותו. והוכרח לחכות בחוץ סמוך לשער, עד שיצא העשיר מביתו ללכת לעבודתו, ואז ידבר עימו בנוגע לבקשתו.

ישב לו ליד הכותל מתחת לחלון, והנה השפחה של בית העשיר זרקה זבל מהחלון לרחוב, והיא לא ידעה שיש אדם יושב מתחת לחלון, והזבל נשפך עליו.

והצטער מאוד ומרב צערו קם ממקומו ללכת לחזור לביתו. ובעת שהלך באותו רחוב שישב בו, מצא באמצע הרחוב מרגלית אחת יקרה, והלך ומכרה באלף זהובים.

שמח על זה מאוד ואמר: בני אדם עשאוני אשפה, והקב”V מאשפות ירים אביון.

והנה לאחר כ- 3 שנים שוב נתדלדל ונדחק הרבה, וחשב ללכת אצל אותו עשיר ולקחת ממנו עשרה זהובים, וכשהגיע לא מצא את השומר, וראה שהדלת פתוחה, וכשבא להיכנס בעודו עומד על הסף ועוד לא נכנס, עלה במחשבתו רעיון.

אמר בליבו: טוב שאלך ואשב תחת אותו חלון שישבתי בו בפעם הקודמת, ואחכה עד שתשליך השפחה את הזבל מהחלון ויבוא עלי כדי שאהיה כאשפה, ואז הקב”ה יקיים את המאמר ומאשפות ירים אביון, ויזמין לי מציאה יקרה כמו שהזדמן לי בפעם הקודמת.

וכן עשה, הלך וישב תחת החלון וחיכה להשלכת הזבל. לאחר שעתיים יצא העשיר מביתו ומצאו יושב בארץ, ניגש אליו ואמר לו: למה אתה יושב בחוץ ולא נכנסת לביתי? הלא היום השומר איננו ואין מי שימנע  ממך להיכנס.

אמר לו: אני לא באתי אליך, אלא באתי כדי שיעשוני אשפה, וסיפר לו כל מה שעבר עליו בפעם הקודמת, ואמר לו שהוא מחכה שיתקיים בו המאמר ומאשפות ירים אביון.

ענה לו העשיר, טועה אתה בדמיונך, עניין האשפה והמציאה באו לך בהיסח הדעת, ולא התכוונת שיעשוך לאשפה, ולא חשבת שתמצא מציאה, אלא באה לך מן השמים, אך עתה כשאתה רוצה להשיג זאת מרצונך, לא תשיג לא אשפה ולא מציאה אלא זו וזו יברחו ממך.